רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
זה קרה בשבת האחרונה, שבת שובה. ישב יהודי ליד שולחן השבת, ותהה באזני אשתו, אל מול מאכלי סעודת השבת: מה זה, כל המאכלים כאן הוכנו בשנה שעברה…?
נענתה האישה ואמרה – לא טוב הדבר בעיניך? אם כן, בשבת הבאה, לא אגיש דבר לסעודות השבת!
עד כאן הבדיחה, אבל השנה, כולנו היינו ונהיה בסיטואציה הזו, על פי קביעות של לוח השנה. יום כיפור שחל בשבת… זה נראה כמו סתירה: עינוי הנפש ביום כזה, יום בו חלה מצוות עונג שבת, באכילה ובשתייה?
אבל במבט פנימי, מתגלה דווקא קשר עמוק בין שבת ליום הכיפורים.
ביום הכיפורים מתעלה היהודי לדרגה הגבוהה ביותר, דרגת ‘תשובה עילאה’ (=עליונה). לאחר עבודת התשובה בחודש אלול, ‘תשובה תתאה’ (=תחתונה), הכוללת חרטה על הדברים הבלתי רצויים, תיקון וקבלה לעתיד, מגיע השלב הבא, הגבוה יותר, בעשרת ימי תשובה ששיאם ביום הכיפורים. זוהי עבודת תשובה עליונה, שבה מתעלים לדבקות כה גדולה בקב”ה, עד שביום הכיפורים נחשף הקשר העמוק ביותר, קשר עצמי, קשר שהוא למעלה ממעשים, בו היהודי עומד גבוה כל כך, במקום שבו אין אפשרות לחטא.
הבחנה דומה קיימת גם בימות השבוע. בימי החול העבודה היא בבחינת ‘תשובה תתאה’, תיקון המעשים, ואילו בשבת מגיעים ל’תשובה עילאה’, תשובה נעלית של דבקות בקב”ה, גבוהה מדרגת תשובה על חטאים.
מסתבר, שיום הכיפורים אינו מהווה ניגוד לשבת. להיפך, לשניהם מכנה משותף, עד שיום כיפור נקרא “שבת שבתון”. הדרגה המופלאה של ‘תשובה עילאה’ קשורה הן ליום הכיפורים והן לשבת. וכשיום-הכיפורים חל בשבת, משתלבות המעלות זו בזו ויוצרות יחד שלמות נעלית של ‘תשובה עילאה’, ובכך מתגלה הדרגה הגבוהה ביותר של גילוי הקשר עם הקב”ה.
ושניהם – הן יום השבת והן יום הכיפורים, קשורים לגאולה העתידה.
שבת – “מעין עולם הבא”,
יום-הכיפורים – יום של הארה שהיא מעין הגילוי האלוקי שיאיר לעתיד לבוא.
והקביעות הייחודית בה מצטרפת קדושת יום הכיפורים לקדושת שבת קודש, מגבירה את הכמיהה לחזות בעבודת הכהן הגדול בבית-המקדש השלישי בקרוב ממש.