חזקים כצור חלמיש: היישוב חלמיש עלה לאחרונה לכותרות בעקבות פיגוע הרצח המזעזע שאירע בו. בראיון מרגש וחדור אמונה עם גב’ חנה אנגלמן, הנציגה החב”דית היחידה בחלמיש, נפתח צוהר לחיי שליחות ייחודית.
היישוב חלמיש עלה לאחרונה לכותרות בעקבות הטרגדיה הנוראית שגבתה את חייהם של שלושה מבני היישוב. חלמיש, המכונה בפי תושבי המקום נווה צוף, מאכלס כיום כ- 250 משפחות הנמנות על הציבור הדתי- לאומי. משפחה אחת שונה בנוף , משפחת אנגלמן , המשפחה החב”דית היחידה שמתגוררת ביישוב כבר עשרים שנה. השליחה,חנה אנגלמן פותחת בפנינו צהר לחייה כשליחה ואם למשפחה ברוכת ילדים, במקום בעל מורכבויות רבות, ראיון מרגש חדור אמונה ושליחות על אשה שאינה מאמצת לעצמה את דמות הגיבורה בסיפור חייה.
מה מביא משפחה חב”דית להתגורר בחלמיש?
“בעלי, שהתקרב לחב”ד על ידי שיעור חסידות, גדל ביישוב מגיל צעיר, ועדיין כמעט כל משפחתו, שאינה חב”דית, מתגוררת כאן . כאשר התחתנו היה בתכנון להישאר בישוב למשך שנתיים- שלוש. והנה, אנחנו עדיין כאן”.
כתושבת כפר חב”ד במקור, לא פחדת להתגורר בחלמיש?
“ממש לא. לפני עשרים שנה לא היו החששות של היום. גם בזמן האינתיפאדה לא הרגשנו פחד גדול כל כך”.
למרות שאין בישוב בית חב”ד רשמי, משפחת אנגלמן מתייחסת לחיים בחלמיש כשליחות של הרבי לכל דבר, ביתם משמש כבית חב”ד פתוח וזמין לכל התושבים. כל הפעילויות המוכרות של בית חבד מתבצעות על ידם – החל ב’מבצעים’ יום יומיים וכלה באירועים ב”יומא דפגרא”.
במה מתבטאת שליחותכם במקום?
“בראש ובראשונה לעשות את כל המבצעים שעודד הרבי. מידי שבת אנו עורכים ‘מסיבות שבת’ לילדי היישוב, ולאחרונה התווסף מוקד חדש בחלמיש, שעליו אחראי בני הגדול.
אנו מקיימים תהלוכות ל”ג בעומר, התוועדויות י”ט כסלו, בשבועות – שמיעת עשרת הדיברות, שהשנה, ברוך ה’, בני ארגן למעלה ממאה ילדים. בנוסף, בעלי מוסר ביישוב שיעורים קבועים ביום חול ובשבת, גם ביישוב עופרים הסמוך הוא מוסר שיעור קבוע כמעט 17 שנה. ובעיקר – הדוגמא האישית שלנו ושל ילדינו, זה חלק בלתי נפרד ומשמעותי בשליחותנו”.
ביזמתה מתקיים שיעור טהרת המשפחה לנשות היישוב “אחת מנשות הישוב לא זכתה בפרי בטן במשך שש שנים, עקב כך עלה רעיון לערוך בביתה שיעור בטהרת המשפחה לזכותה. הסברתי לה שהרבי עורר את חשיבות העניין בקביעת שיעורי טהרת המשפחה כדי לברך את בני הבית. הזמנתי מישהי להעביר את השיעור, וממש לאחרונה, בניגוד לקביעת הרופאים,ב”ה היא נפקדה”.
גם בבית ספר הממ”ד בו מחנכת חנה כיתות א’-ב’ היא רואה שליחות גדולה “לשמחתי, מדובר בבית ספר נפרד- כיתת בנים וכיתת בנות. בכל תאריך חסידי אני מספרת לילדי הכיתה על המאורע המיוחד ומתוועדת איתם”.
העובדה שאתם חב”דניקים לא מרתיעה אותם? כיצד מקבלים אתכם? אתם מרגישים שונות?
“אנשי היישוב מקבלים אותנו בהמון אהבה, וכבוד. עצם העובדה שאנו משפחה ברוכת ילדים מתקבלת אצלם בהערכה רבה, משפחה יהודית לדוגמא, בפרט, שב”ה, הילדים נקיים ומסודרים.
גם כשהילדים משחקים אצל השכנים והם אינם בטוחים בכשרות מאכל כלשהו , הם מתקשרים לברר איזה הכשר מתאים לנו . לפני מספר חודשים” היא מוסיפה “כשילדתי דאגו לי לארוחות, היה מקרה שנתקלו בבעיה להכין בעצמם ארוחה בהכשר מתאים, הם דאגו להזמין עבורי ארוחה מוכנה בכשרות מהודרת. כמו כן, כמורה” היא מספרת “אני חשה ההערכה .מאוד מפרגנים וצמאים לפעילויות ולתוכן היהודי והחסידי שאנו מביאים איתנו”.
את הקשר המיוחד לאנשי היישוב היא מגדירה “כתחושת משפחה אחת גדולה, ממש קשר עמוק, חשים את הדאגה והעזרה ההדדית בכל דבר ועניין. מעולם לא התייחסו אלינו כאל ה’חב”דניקים שבאים להשפיע עלינו’ , להיפך” היא מדגישה “קיבלנו המון אהבה והענות לפעילויות ול’מבצעים’ שיזמנו. כשאני מזכירה למישהי על בדיקת מזוזות היא מיד מודה לי על התזכורת, ובאופן כללי, הפידבקים החיוביים על חינוך ילדיי, הדוגמא האישית שאנו נותנים, והחיזוק שהסובבים אומרים שהם מקבלים מאתנו, מקרב בינינו עוד ועוד. כמובן, הכול נעשה בדרכי נועם, באהבה ומתוך בחירה מלאה ולא מתוך כפייה חלילה. תמיד יודעים שביתנו פתוח לרווחה לכולם.
כיצד ילדייך מתמודדים ביישוב דתי לאומי, באווירה לא חב”דית?
“הם מתחנכים להוות דוגמא אישית כבר מגיל קטן, העניין הזה בעל דגש מרכזי אצלנו, מתוך שמחה ורצון אמיתי. אין פשרות ביראת שמים, הם יודעים מה מותר ומה אסור להם ואינם מתביישים בכך. גם במוסדות החינוך הם יודעים לשאול אם ההכשר מתאים להם. בתאריכים חסידיים הילדים אף עורכים התוועדות בכיתתם ומספרים על המאורע. כמובן, שהלבוש הוא בהתאם לילדים חסידיים. הם מודעים למחויבות שמוטלת עליהם, בכך שתמיד נמצאים בעין בוחנת. הילדים גדלים לתוך עולם השליחות ואוהבים את היותם כאלה”. ילדיה כבר הצהירו שבעתיד, בעזרת ה’, יצאו לשליחות. “הרבי מלווה אותנו לאורך כל הדרך” היא מסכמת.
כבהרבה מקומות שליחות בהם אין מוסדות חנוך חבד מצוי , נדרשים ילדי משפחת אנגלמן לעבור מסלול שונה מילדים חב”דניקים רגילים “עד כיתה ו’ ילדיי לומדים בבית הספר המקומי, שכאמור, הכיתות בו נפרדות. ומכיתה ז’ ומעלה הם לומדים במוסדות חב”ד מחוץ לחלמיש”. אין צורך להסביר את מסירות הנפש והסכנה הכרוכה בנסיעות יומיות אל מחוץ לחלמיש. ילדי אנגלמן הבוגרים נדרשים לנסוע ליישוב הסמוך, נחליאל, שממנו יוצאת הסעה ממוגנת ירי. ובחזור, עליהם להגיע למחסום בקרית ספר ולעלות על טרמפ עם תושבים מהיישוב שהם מכירים, כמובן.
איך את מתמודדת עם הידיעה שהילד שלך עובר את המסלול הזה כל יום? העניין הפך לשגרת חיים או שהחשש והפחד מקנן תמיד?
“זה ניסיון. זו ההתמודדות והשליחות שלנו. למרות שאצלנו זו שגרת חיים רגילה ,עדיין כל עיכוב בדרך מעלה חשדות ודאגות. הילדים מודעים לזה שהם צריכים להודיע אם הם מתעכבים כדי לא להדאיג. הם תמיד עם הנייד”.
הילדים מסתובבים ביישוב בחופשיות?
“בהחלט. ישנה שמירה קבועה מסביב לישוב, וחיילים פזורים בכל המרחב..
לפני כחודש, בליל שבת קודש, התרחש ביישוב חלמיש רצח מתועב, כאשר מחבל חדר לישוב ורצח שלושה מבני משפחת סלומון הי”ד. תושבי המקום, חיים תחת איום ממשי בכל רגע, אך עם זאת, בביטחון גמור ואמונה גדולה.
היכן תפסה אתכם הידיעה על המקרה הנורא בבית משפחת סלומון?
“משפחתנו הייתה בעיצומה של סעודת שבת, באמצע פרשת השבוע, כשלפתע נשמעה אזעקה”. לא פעם נשמעת אזעקה ברחבי היישוב, ולשמחתם, פעמים רבות מדובר בחיה שעוברת על יד הגדר המקיפה את חלמיש. “החשש מפני חדירת מחבל ליישוב תמיד מקנן, אך תדירות אזעקות השווא מפחיתה מהלחץ, גם במקרה זה, כאשר היה מדובר באזעקת אמת לא יחסנו לכך חשיבות. רק כשראינו את כוחות הביטחון מגיעים ואת החיילים שעברו בין הבתים לבדוק שהכול בסדר, הבנו שמדובר במקרה רציני. קיבלנו הוראה להסתגר בבתים, ומיד עברנו ברחבי הבית לוודא שכל החלונות סגורים והדלתות נעולות ופשוט המתנו. עד שפשטה השמועה שקרה האסון הנורא “.
מה המרחק בינכם למקום הפיגוע?
“מרחק הליכה של 7 דקות”.
עד כמה הייתם קרובים למשפחת סלומון?
“אנחנו מאוד קרובים אליהם, בעיקר לאב המשפחה, יוסף סלומון, הי”ד, שתמיד היה מלא שמחת חיים. המראה שלו מחזיק בקבוק ‘משקה’ ביד מאוד אפיין אותו. בכל שבת, חג או אירוע היה עוברו, מחלק ‘לחיים’ ומברך את הסובבים. כשהיה צריך בבקבוק ‘משקה’ ידע שאצלנו כחב”דניקים הוא תמיד בנמצא. כשבועיים לפני האסון חגגנו לבננו שיחי’ בר מצוה ויוסף ז”ל רקד ושימח כרגיל”.
יוסף סלומון, הי”ד, אב המשפחה שנרצח,כיהן כגבאי בבית הכנסת המרכזי בישוב ,מידי שבת נהג לערוך “קידושא רבה” לאחר התפילה, בה היה אומר דברי תורה . “גם לאחר שעבר אירוע מוחי” היא מספרת “ואשתו בקשה ממנו שיפסיק להעמיס על עצמו הוא לא ויתר והמשיך בכך בדבקות, ובשבתות בהן לא שהה בישוב דאג שמישהו ייקח על עצמו את התפקיד”.
“עקב כך, מאז הפיגוע, בעלי שיחי’ ממשיך את מנהגו ועורך את הקידוש לאחר התפילה בבית הכנסת בו הוא מתפלל, ובכך ממשיך את העניין שהיה כל כך חשוב ונוגע לליבו של יוסף ז”ל. כגבאי בית הכנסת, נהג יוסף להתקשר לבעלי בכל פעם שלא היה מי שיקרא בתורה, ובעלי היה חוזר הביתה מבית הכנסת עם משלוח עבורי- דג מלוח בקופסא ‘זה עבור אשתך ששלחה אותך’ היה אומר”.
חיה סלומון, הי”ד, גם היא היתה בקשר עם השליחה חנה אנגלמן, כשעבדו כמורות בביה”ס בישוב “נהגנו להחליף חומרי למידה במהלך השנה. היא הייתה אישה מיוחדת מלאה בחיות, כשמה, חיה. היא דאגה להוריה והקפידה לספר על אחייניה שמאוד אהבה- הם היו כל עולמה”.
האם התכוונתם להשתתף בשמחת ה”שלום זכר” שתוכננה לאותה השבת?
“בוודאי. בעלי היה ממש מספר דקות לפני יציאה כדי לחגוג איתם, אך, לצערנו, השמחה הפכה לעצב, והוא יצא כדי לעזור לבני המשפחה שהיו בזירת הפיגוע ונותרו בחיים”.
עד כמה תושבי חלמיש מכירים את המציאות הזו, באיזו תדירות קורים אירועים מסוג זה?
“ביישוב עצמו לא היו בכלל הרבה אירועים חבלניים, מצבים מסוכנים היו קיימים בעיקר בדרכים וכללו בין היתר: זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, ויריות. לצורך כך, אנו נוסעים ברכב ממוגן מאבנים, כמובן עם החת”ת ברכב לשמירה והגנה- הקב”ה שומר”.
המודעות לסגולת החת”ת תפילת הדרך וצדקה לפני הנסיעה מאוד עלתה בקרב התושבים. “בגלל המצב המסוכן” היא מספרת “יצאנו במבצע חת”ת בכל רכב. לפני מספר חודשים התרחשה הצתה גדולה ביישוב על ידי מחבל שזרק בקבוק תבערה, השריפה מחקה שכונה שלימה שמנתה כ- 20 בתים. בחג הפורים שלאחר מכן, צירפנו לכל משלוח מנות שנתנו לכל משפחה את ספר החתת לקרוונים, בהם עברו להתגורר. ובכלל, כל משפחה שקונה רכב חדש אני מבררת אם יש לה חת”ת ברכב. גם המורים של ילדיי, המגיעים מהיישובים הסמוכים, כבר מכירים את המנהג- הם מקבלים מאתנו מידי שנה חת”ת וקופת צדקה לרכבם. אפילו המנהלת שלי מספרת שבכל נסיעה היא מסתכלת על החת”ת באמונה שלמה ומאמינה שהיא מוגנת ושמורה”.
האמונה משתנה אחרי אירוע כזה?
“דווקא במקרים כאלה לא רק שהאמונה אינה נחלשת אלא אף מתעצמת” אנגלמן מספרת, שבתקופות הקשות במיוחד, ניכר שדווקא מתוך הקושי והצער, הגבורה מתגלה והרצון להתקרב ולהתחזק גדול אף יותר. ” לפני חמש עשרה שנה בערך, בי”א ניסן, נרצחה אישה ביישוב, ולאחר תקופה שאחיה שהה רבות בביתנו והתקרב לחב”ד הפך לחב”דניק, וכיום משמש כשליח הרבי בשיקאגו”.
מיד לאחר הפיגוע האחרון, כבר ב’שבעה’, החלו פעולות להרחבת היישוב עבור הקמת שכונה חדשה שנקראת אח”י- על שם הנרצחים :אלעד, חיה ויוסף. “הקמת השכונה נתנה כוח רב להמון אנשים, מרגישים אחדות גדולה סביב זה, כמו שאמר הרבי לאחר אירועים דומים, שהבניה זוהי הנחמה הגדולה ביותר . בנוסף, בעקבות הפיגוע, יצאנו במבצע של בדיקת תפילין ומזוזות לאנשי היישוב, היו כאלו שפנו אלינו מרצונם” .
עלתה בך אי- פעם המחשבה לעזוב את היישוב? לעבור למקום רגוע יותר?
“ממש לא, אף אחד מהמתישבים לא חושב על אפשרות שכזו. להיפך, התחזקנו עוד יותר ואין לנו אפשרות לנטוש, זו בדיוק השליחות! להמשיך ביתר שאת וביתר עוז לחזק את השאר ביראת שמיים, ובכל הפעולות לשמירה והגנה”.
כיצד הילדים הגיבו לפיגוע?
“ראשית, אני תמיד אומרת לילדיי שבשליחות הזו הרבי אתנו והקב”ה תמיד שומר עלינו. כשאתם מרגישים פחד, תסתכלו על תמונה של הרבי ותרגישו שהרבי שומר עליכם. ושנית, טבעם של ילדים להמשיך ולזרום הלאה בחיים גם לאחר מצבים כואבים מעין אלו. בערב הפיגוע” היא משחזרת “לא היתה היסטריה בבית, ישבתי יחד עם הילדים לקרוא תהילים”.
חגי תשרי מתקרבים אלינו, היכן תשהו בימים אלה?
“כמעט בכל החגים אנחנו נמצאים ביישוב, וכמובן בחודש תשרי, כשיש הרבה מאוד עבודה רוחנית עם אנשי המקום. בעלי עובר בין החיילים ותוקע להם בשופר. ובנוסף , הנוכחות שלנו חשובה, בבית הכנסת בעיקר, מאחר ובעלי היחיד שקורא בתורה מידי שבת. וגם אני משתדלת להסביר לנשים על החשיבות שגם ילד ישמע תקיעת שופר, ובכלל בדוגמא האישית, הן בתפילות והן בענייני החג. השנה זכינו ובני הגדול, ייסע בחגים לעזור בשליחות בחו”ל”.
כשליחה שמתמודדות עם מורכבות הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, איזה טיפ להתמודדות תוכלי לחלוק עם נשות חב”ד?
“בעיקר דוגמא אישית, לילדים- בהקפדה על קלה כבחמורה, וכן לסובבים, במסר ששום דבר לא קשה ושניתן להתגבר על הכול בלי פשרות ואין ספק שרואים ברכה והצלחה והמון המון נחת”.
