רשות רק לרפא | סיפור חסידי

בשנת תרע”ז, חלה ר’ חיים יונה מאד ומכיוון שדירתו הייתה אז אצל ר’ אברהם פראדקין, ביקש אותו אדמו”ר הרש”ב שיביא אליו פעמיים ביום, בבוקר ובערב, את רשימת מידות החום שנרשמו אצל רח”י. מחלתו הלכה ונתחזקה עד כי פרופסור שטיפל בו אמר נואש לחייו ולא ראה טעם להוסיף ולטפל בו. קראו גם לפרופסר נוסף, מפורסם יותר, אך גם הוא אמר שאפסה התקווה ואין סיכוי שיוסיף לחיות.
ר’ אברהם רץ אל הרבי הרש”ב ומסר לו את דברי הפרופסור. על פני הרבי נכרה קפידה גדולה ואמר: פרופסור גדול כל כך ושוטה גדול, יש לו רשות רק לרפא אבל הוא איננו בעל הבית על חיי אדם. וצווה הרבי לקרוא לעוד רופא שהתגורר במרחק רב יותר, וכשהגיע, ושמע את דברי הרופאים הקודמים, לא רצה אפילו לגשת אל החולה, רק לאחר הפצרות מרובות ואחר שהרבי נתן לו את הקיטל שלו כחלוק עבודה הלך לראותו.
ואמנם הוא מצא תרופה למחלה. הרופא שלח מיד להביא את התרופה והמתין עד שיביאוה מהרוקח כדי לתת אותה בעצמו לחולה, אך מאחר והתרופה הייתה מרה מאד, ממש בצורה בלתי רגילה, היה קשה לר’ חיים יונה לקחת אותה. הרופא הלך לרבי וחזר עם פתקא מכתב יד קדשו, בה הוא מצוה על ר’ חיים יונה שישתה את הרפואה, ואמנם לאחר ששתה חלה הטבה במצבו ותוך כמה חדשים שב לאיתנו.