בסביבות ליובאוויטש היה יישוב אחד ששם גר אחד מחסידי הצמח צדק. חסיד זה לקח לביתו חתן עילוי וסיפק לו כל הצטרכותו והוא ישב ולמד בביתו. במשך הזמן פסק מלימודו והתחבר עם חברים לא טובים ונתפקר.
החסיד נסע להצמח צדק ושפך ליבו לפניו, על דבר חתנו, ואמר לו הצמח צדק שיביא אותו לפניו.
אחר רוב הפצרות פעל על חתנו שיסע עמו לליובאוויטש. כשבא לליובאוויטש ונכנס לחצרו של הצדיק, ראה אותו הצמח צדק, קראו אליו ושאלו: מה החילוק בין סוס צעיר וטוב לבין סוס זקן וחלש?
אמר לו: באותו הזמן שהסוס החלש הולך חמישה מילין, על דרך משל, הסוס הטוב רץ עשרים מיל. אמר לו הצמח צדק: אבל באותו זמן שהסוס החלש תועה ביער הנה אז הסוס הטוב טועה פי ארבעה. אמר לו האברך: כן הוא בוודאי, שבזה מעלתו נהפכת להיות חסרון. אמר הצמח צדק: אבל כשהסוס הטוב מרגיש שטעה בדרכו, ושב מדרכו הוא ממהר לבוא לדרכו האמיתית גם כן פי ארבעה מהסוס החלש.
דברי הצמח צדק פעלו על האברך, נסע לביתו ונעשה בעל תשובה.
כשהסוס הטוב תועה
השארת תגובה