בואו לליובאוויטש נודע לו שאדמו”ר הרש”ב נמצא בנאות דשא והלך לשם גם כן ברגל, וכשהגיע נודע לו שהרבי לא יאמר חסידות.
בשנת תר”צ כשהיה אדמו”ר הריי”צ בברוקלין, היה ר’ זלמן הבלין אצלו בליל הסדר, ואז שאלו אדמו”ר אם היה בשנת תרנ”ח בנאות דשא עם אדמו”ר הרש”ב וסיפר לו הרבי מה היה שם.
החסיד ר’ בערל מבעשינקטאוויטש הלך לליובאוויטש ברגל על מנת לשמוע תורת החסידות. בבואו לליובאוויטש נודע לו שאדמו”ר הרש”ב נמצא בנאות דשא והלך לשם גם כן ברגל, וכשהגיע נודע לו שהרבי לא יאמר חסידות. כמובן שהצטער מאוד, כי כל הטרחה שטרח הייתה כדי שישמע מאמר חסידות מהרבי, וכך ישב עצוב ומדוכדך.
באותו מקום הבראה היה יהודי כפרי, איש פשוט אך שומר תורה ומצוות. הוא היה מביא בכל יום חול, גבינה וחמאה מהתוצרת העצמית שלו, וגם אסף יהודים מהסביבה הסמוכה כדי שיהיה לרבי מנין להתפלל. כשראה היהודי הפשוט את ר’ בערל יושב ודואג, חשב שאולי חסר לו משהו, אולי מקום לישון, או אולי כסף או אוכל והציע לו את עזרתו. אך ר’ בערל אמר לו שלא חסר לו מאומה, אלא שרוצה לשמוע מאמר מהרבי והוא התייגע הרבה עד שהגיע לכאן ולבסוף לא השיג את מבוקשו. היהודי לא חשב הרבה, ומכיוון שהיה כבן בית אצל הרבי, נכנס מיד לרבי ואמר לו: יש כאן אורח שיש לו צער גדול על שאינו יכול לשמוע חסידות מפי הרבי, אני כשאני רואה יהודי שרוי בצער ואני יכול לעזור-אני עוזר, אני נותן לו ביצים, חמאה וחלב, והרי אתה, רבי, יכול לעזור ליהודי זה ולומר חסידות, ומדוע אינך עוזר?
לא עברה שעה ארוכה, והרבי הודיע שיאמר חסידות. לאחר ששמע את המאמר שאמר הרבי, אורו פניו של ר’ בערל והיה שרוי בשמחה רבה. כשראה זאת היהודי הכפרי-נכנס שנית אל הרבי, וסיפר לו מתוך התפעלות שהמאמר גרם תענוג גדול לר’ בערל, וביקש מהרבי ברכה שיהיה לו גם שמחה כה אמיתית ותענוג כזה בגן עדן כמו שיש לר’ בערל מהחסידות.
וענה לו הרבי: עבור כל פעם שאומרים ומסיימים את התהילים בעולם הזה, נותנים שכר ומלמדים אותו פירוש חדש לתהילים בגן עדן.
כשיצא אותו יהודי מהרבי התחיל לומר תהילים בהתלהבות עצומה, וכשראה זאת החסיד ר’ מענדל הי”ד שאל אותו מדוע התחיל פתאום באמצע היום לומר תהילים בהתלהבות כה גדולה, וסיפר לו את העניין.
