ניחוח מיוחד היה למסיבת הסיום של כיתות ו בנחלת הר חבד. גם כאן היו מחולות מרהיבים מקהלה והצגה, הצופים התרגשו, הילדות נהנו, ההופעות כולן ברמה גבוהה של דיוק ויופי.
מה בכל זאת היה כאן מיוחד? – הקישור להוויה החבדית שלנו, למעשה, של כולם. ההצגה שחוברה ועובדה על ידי צוות המורות והמנהלת ניסתה לענות – והצליחה על שאלות שמטרידות את הילדות, היתה כאן ירידה לרמתן, לראש שלהן, המורות של כתה ו, הגב’ פייגי פריז והגב’ אהובה קרביצקי, נציגת ההורים –אורלי לרנר, יחד עם הכותבת והעורכת מרים נוטיק, חשבו ביחד והחליטו להכין מופע שיבטא את הגלות החל ממצרים, את האמונה שהתלוותה לגלות, את הספקות ואת התשובות ולנוכח הגאולה שם – להעביר את המסרים לדור שלנו, דור הגאולה, נאו. הכנת תוכנית כזאת איננה פשוטה, היא ממוקדת במטרות, בהתייעצויות רבות, כאשר הצוות כולו משתף פעולה, מתקן, מעיר הערות עד להשלמת התמונה כולה. בדרך יש לשים לב שהמופע לא יהיה רק הגותי, הוא צריך להתאים לרמת התלמידות, לא לשעמם את האימהות, לתת לכל התלמידות, גם הפחות מוצלחות ביטוי הוגן, שכולן תופענה, שכולן תשמחנה.
איך יוצרים עבודת צוות כזאת? כמעט הכל נעשה על ידי המורות שהוכיחו שהן בהחלט מקצועיות ויצירתיות.
למרות הקשיים האמיתיים הללו, הן הצליחו. ישבנו מרתקות, התפעלנו מהתלבושות היפות, שלא הושקע בהן יותר מדי כסף, התרגשנו מהצגה חינוכית של עשיה מענגת.
בזמן קצר כל כך, הן הקדישו להכנות, שבוע וחצי בלבד, המורות אמרו – כך סיפרה לנו אחת הילדות – שאסור לבזבז יותר מדי זמן. הן הצליחו ובגדול.
כנראה, שיש אפשרות להציב בנק מטרות ולעבוד לפיו. התוצאה יפה ומחנכת ובעיקר מקרבת את כולנו לימות המשיח.
