רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
בלעם רוצה לקלל… והנה נופלת עליו השראה של קדושה. מאיפה זה בא לו? מה הקשר לצניעות,
ואיך נהפכת ברכה לקללה?
לכתבה המלאה…
הוא היה מכוון מטרה. רעה ומרושעת.
אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת, ושם בפיו של בלעם דברי ברכה מופלאים.
בלק לא ויתר. אחרי פעמיים שהקללה המיועדת הפכה לברכה, הוא לקח את בלעם אל ראש הפעור.
בלעם צופה מלמעלה על עם ישראל, רואה אותם, ופתאום… יש לו השראה. “ותהי עליו רוח אלוקים”.
מה היה הטריגר להשראה המופלאה?
שני דברים שהוא ראה שם למטה, במחנה ישראל:
א) “ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין”.
ב) “ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו”.
שתי תופעות, מילה אחת: צניעות.
תופעת הצניעות הייחודית לעם ישראל, מפעימה את רוחו של בלעם ומשרה עליו רוח של קדושה.
מפיו פורצת קריאת התפעלות: “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל”.
החלק הראשון, “מה טובו אוהליך יעקב”, מבטא את ההתפעלות על הסדר המיוחד של אהלי ישראל,
שפתחיהם אינם מכוונים זה מול זה.
יש צנעה וכבוד למרחב האישי, הפרטיות של כל משפחה ומשפחה נשמרת היטב.
החלק השני, “משכנותיך ישראל”, משקף את העובדה שכל שבט שוכן לעצמו, שומר על ייחודו, על מסורתו
המקודשת, ואין ערבוביה. זוהי מעלה גדולה עוד יותר, המעידה על זהירות רבה בצניעות, עד שכל אחד מבני
ישראל ידע בוודאות את ייחוסו, ולא התערבבו זה בזה.
כשראה בלעם עד כמה נשמרת הצניעות אצל עם ישראל, בחייהם היום יומיים, ומדור לדור,
הוא נפעם כל כך, עד ש”עלה בליבו שלא יקללם”.
זהו כוחה הגדול של צניעות.
אפילו דבר קל כמו כיוון הפתחים, שלא יהיו זה מול זה, מסוגל הוא להפוך קללה לברכה גדולה.
הזהירות בצניעות חיונית לא רק בעניינים העיקריים והגדולים, כמו שמירת הייחוס של כל שבט,
כי אם גם בפרטים הקטנים לכאורה.
גם הפרט הקטן הוא בעל משקל מכריע. יש לו כוח עצום… להפוך משלילי – לחיובי, מקללה – לברכה.
אך היצר לא מרפה… והוא מנסה לנגוס בצניעות, ולטעון:
צניעות – צניעות, אבל כעת, בדרך, בנופש, באופן זמני, אפשר להתגמש.
אין חובה לדקדק בכל פרט… יצאנו לחופשה. תיכף נשוב…
על כך, מלמד הפסוק “מה טובו אוהליך”.
גם כאשר נמצאים ב”אוהליך”, באוהל זמני, בצימר או בבונגלו או בנופש…. גם אז נחוץ להיזהר בכל פרט
ולשמור על כל דקדוקי הצניעות.
ואם כך ננהג, נזכה לראות את ברכת ה’, שיהפוך את כל העניינים השליליים לתכלית הברכה.
או אז נזכה להתגשמות הייעוד של “משכנותיך” בשלמות, והקדוש ברוך יחזיר את משכנו, את בית-המקדש, בו
הוא ישכון לנצח.