זה קורה אצל הרבה שלוחים, השבת נתקלתי שוב בכך, השליח הלך בליל שבת
לבית הכנסת ופגש שם קבוצה של שבעה צעירים, מארגנטינה, הם הגיעו
לסמינר של חדשיים. ברוסריו שבארגנטינה, היו קרובים לבית חבד, בארץ הם
בסמינר שאין בו כמעט יהדות. בליל שבת חיפשו מקום תפילה והגיעו לבית
הכנסת. השליח הזמין אותם לבוא אליו לסעודת שבת והריץ את בניו הקטנים
מוקדם יותר הביתה, להודיע שהוא מביא שבעה אורחים.
בעלת הבית לא התבלבלה, הילדים (קטנים, בגילאי שש עד אחת עשרה )
התייצבו לעבודה כמו צבא מיומן, העלו כסאות ושולחן מהמחסן, פרשו מפה,
ערכו כלים ומפיות, החזירו את הסלטים למטבח כדי להוסיף להם ירקות, הוציאו
את הדגים שהיו מיועדים לשבת בצהריים מהמקרר, במהירות שיא היה הכל
מוכן. האורחים הגיעו והסעודה החלה, הם כמעט לא ראו את ההכנות
האחרונות.
דברי תורה, שירי שבת ואוכל – לא היה חסר כלום. דאגתי – מה יהיה מחר?
השליחה לא נראתה מודאגת, היא כבר רגילה ויודעת שיש ברכה.
בסוף הסעודה הארוכה, עזרו האורחים הנעימים לסדר ולנקות, אני ניגשתי
לערוך ספירת מלאי. לתדהמתי גיליתי שהאוכל שנשאר יספיק גם למחר. אפילו
חלות נשארו…
איך קורים דברים כאלו? הפעם ראיתי במו עיניי, ברור לי, שהביטחון והאמונה
של השליחה עוזרים הרבה, מעל הכל – הרבי עומד מאחורי השלוחים שלו בכלפרט.