פרשת חיי שרה בפנימיות

“ויהי טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת” (בראשית כד, טו)
שלושה נענו במענה פיהם.
משה התפלל על הנבואה, על השראת השכינה באדם, בעת מחלוקת קורח ונענה מיד כשסיים: “ככלותו לדבר
ותבקע האדמה”.
שלמה התפלל על השראת השכינה בעולם (בבית המקדש) ונענה: “ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה’ ואש ירדה מן השמיים”.
ואילו אליעזר התפלל על הפנמה ויישום של פנימיות התורה בתוך המציאות.
הוא התפלל על הזיווג של יצחק ובכך ביטא כוונה לחיבור בין רוחניות (יצחק) לגשמיות (רבקה), חיבור בין שמיים וארץ, חיבור בין נשמה לגוף.
מכיוון שאליעזר התפלל על דבר נעלה שהוא חיבור, בדיוק ההפך מנפרדות, הוא זכה לבנות בתפילתו יסוד מאד חשוב בעולם- לרומם את הגשמיות, להכניס רוחניות למקומות הארציים ביותר, לחבר בין איש לאשה, בין אדם לרעהו, בין אדם לעצמו ולבוראו.
התפילה של אליעזר נענתה “טרם כילה לדבר”- הוא פגש ברבקה שיצאה לקראתו ולכן אמרו חז”ל: “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים”.
טבע האדם הוא לחוש בנפרדות, נפרדות של אדם מעצמו- רובנו לא משתייכים באמת לאור ולטוב שבנו ולכן לא חשים את החיבור לעצמנו,
לפיכך מגלים קושי לפתוח את הלב ולהתחבר אחד לשני, ולהתחבר לנשמה שבתוכנו,
במאמר חסידות עונים על השאלה: מה כוחו של אליעזר לכוון לחיבור כה נעלה?
היתרון בתפילתו של אליעזר היא בזכות יצחק בחינת גבורה: “ישיש כגיבור לרוץ אורח”.
הגבורה של יצחק מבטאת קבלת עול, צמצום, ביטול וענווה.
דווקא מהמקום של הענווה והביטול מתפנה המקום להשתייך לחיבור,
בענווה ובביטול יש הסכמה של הלומדת לעשות תפקידה וכך נוצרת יכולת הכלה לילדה שבתוכנו,
הילדה שבתוכנו לא מסכימה למתרחש במציאות ומרגישה שעושים לה עוול בכךהיא לא מקבלת מה שמגיע לה,
והלומדת מבינה שכל המתרחש הוא חלק ממסע החיים,
כשיש הסכמה כזו נוצר שחרור מהעומס ומתפנה מקום למהות להיכנס ולטוב להתגלות,
במקום של הסכמה שבאה מהגבורה של יצחק יש קיצורי דרך, יש זריזות : “ישיש כגיבור לרוץ אורח”
כשהמחסומים יורדים והעיכובים מצטמצמים נוצרת תנועה בתוך המציאות שיוצרת חיבור,
ומהחיבור עולה שמחה.
השמחה על החיבור בין יצחק לרבקה מתאימה לשם הפרשה “חיי שרה” בכך שמבטאת את הרצון המהותי ביותר של שרה האם, לחיות חיים של שמחה מתוך הסכמה וענווה ומתוך חיבור.
שנזכה ליישם בחלקיות
שבת מרוממת ???
טלי
מתוך לימודי ב”זמן חי”
ושעורי “מפגש” בין הפסיכולוגיה ליהדות בהנחייתי