רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
מאבא שלנו, אבינו הראשון, קיבלנו המון מתנות בירושה. לא רק את הדרגות הרוחניות שהשיג בעבודתו הוריש
לנו אברהם אבינו, אלא גם את הגילויים שקיבל מלמעלה.
כמו ה’וירא’ למשל, אותה התגלות אלוקית שפותחת את הפרשה.
אז קיבלנו גילוי האלוקי – אבל אנחנו לא מרגישים אותו. כלואים בתוך הגוף ותחושותיו, איננו מרגישים שום
התגלות רוחנית. להיפך. הגוף מסתיר ומפריע לעבוד את ה’, מונע מהנשמה להרגיש גילוי אלוקות.
על זה בדיוק מדברת ההפטרה של פרשת וירא, לפי ביאור תורת החסידות.
הסיפור הוא על “אישה אחת מנשי בני הנביאים” שצעקה אל אלישע שאין לה כסף לשלם את חובה, והנושה
מגיע לקחת אליו את שני ילדיה ולשעבד אותם, תמורת החוב. אלישע הנביא שואל אותה מה יש לה בבית.
האישה עונה שאין לה מאומה כי אם “אסוך שמן” – כלי עם מעט שמן. לכי שאלי לך כלים ריקים מהשכנות,
מורה לה הנביא. כך היא עושה, ומעט השמן שבכד נמזג וממלא את כל הכלים, בנס.
לפי תורת החסידות, מסתתר פה הסיפור של כולנו. סיפורה של הנשמה.
‘אישה אחת’ היא הנשמה האלוקית.
היא צועקת, משתוקקת להתגלות אלוקית; ”צעקה אל אלישע”, א-לי – שע, פנה אליי, שעה לזעקתי.
ומהי זעקתה: “עבדך אישי מת”. האש הפנימית, אש האהבה לקב”ה, כבתה, מתה.
ואם לא די בכך, מאיים ה’נושה’ לקחת אליו את שני ילדיה, לעבדים. במשמעות הפנימית – זו הנפש הבהמית,
שרוצה לקחת את שתי תולדותיה של הנפש האלוקית, שתי המידות, אהבה ויראה. במקום אהבה ויראה
לקב”ה, חפצה הנפש הבהמית לשעבד כוחות אלה ולקשור אותם לענייני העולם הזה, לתאוות גשמיות
וחומריות.
שאלת הנביא ‘מה יש לך בבית?’, היא חיפוש. מה נותר מהקשר עם הקב”ה, איזה כוח או חלק בנשמה עדיין
נשאר טהור, מחובר לה’?
האישה – הנשמה משיבה שלא נשאר כלום. הנפש הבהמית כבר כבשה הכול, מלבד “אסוך שמן”, חלק אחד
שנותר טהור, עצם הנשמה, הנקודה הפנימית הכי עמוקה.
עצת הנביא למצבה העגום, היא להכין “כלים ריקים”. להתרוקן מחשיבות והרגשה עצמית, להגיע להתבטלות
אישית, כמו כלי ריק.
ומתוך הביטול, תחושת האפסות, וההתבוננות עד כמה התרחקה הנשמה מה’, מגיע האדם להתמרמרות
ושברון לב, והם מאפשרים את תחילת העלייה והקירבה.
החלל הריק, הכלים הריקים, הם שמאפשרים את פעולת השמן, הם יכילו אותו. ההתבטלות של עצם הנשמה
היא שמאפשרת להבעיר מחדש את אהבת ה’. כעת יכולה הנקודה הטהורה, ה”שמן”, עצם הנשמה – להאיר
ולפעול, למלא כלי אחר כלי, לחבר את האדם על כל כוחותיו לקב”ה.
‘וירא ה’ אל אברהם’, אבל אנחנו, למרות שירשנו את הכוח והגילוי, לא מצליחים לחוש זאת, נתונים בקליפת
הגוף.
ההפטרה נותנת לנו את הדרך לזכות לגילוי האור האלוקי. ביטול. להיות כמו כלי ריק – ולזכות ל”את ובנייך תחיי
בנותר” – ליתרון האור שבא מתוך הריחוק, הריקנות, החושך. אור שיש בו מעלה מיוחדת.