דין תורה עם השותף השלישי| סיפור

דין תורה עם השותף השלישי
פעם בערב שבת אחר הצהריים בא איש אחד אל הרב הגאון ר’ יצחק מוויטבסק, וביקש לראותו. באותה שעה התכונן הרב ללכת לבית המרחץ לכבוד שבת, וכאשר יצא מחדרו שאל את האיש מה מבוקשו. אמר לו: יש לי דין תורה. אמר לו הרב: האם לא מצאת זמן אחר, כי אם ערב שבת קודש אחר חצות? מדוע לא תמתין עד יום ראשון?
אמר לו האיש: אני הנני מלמד. בתשע בבקר אני כבר אחרי תפלתי, ומתחיל ללמד את תלמידי ואנו לומדים כל היום, עם הפסקת צהריים בלבד. רק בערב שבת מלמד אני עד שעת הצהריים, ולכן, רק עכשיו יש לי פנאי לבוא אל כבודו.
שאלוהו הרב: ואיפה הוא בעל דינך? אמר לו: הריהו כאן, הוא הוא רבונו של עולם.
אז נכנס הגאון לחדרו, חבש לראשו את השטריימל, ישב על כסאו ואמר: מן הסתם אתה הנך התובע, ובכן, סדר את טענותיך.
אמר המלמד: מבואר בגמרא ובמדרשי חז”ל: שלשה שותפים יש באדם. והנה יש לנו בת בוגרת אשר הגיעה לפרקה, לנו אין אף פרוטה אחת עבורה כדי להשיאה, ואילו הוא, שותפנו השלישי, יש לו הרבה אך אינו נותן. זוהי טענתי לבעל דיני.
נתלהבו פניו של הגאון, הוא העמיק במחשבותיו זמן מה ואח”כ אמר: דו האסט געוואונען די דין תורה(הדין איתך), והאיש הלך לביתו.
ביום ראשון, כשבא המלמד לביתו לאכול דבר מה, ראה אצל ביתו מרכבה עומדת וכמה אנשים עומדים שם. נבהל מאוד אבל אח”כ נודע לו העניין:
באותו רחוב בו הוא דר, היה נער נכרי שגדל ועבד אצל הפריץ. ועכשיו, הנה זה כחודש ימים סובלת אשת הפריץ מכאבי שיניים חזקים. היא הייתה אצל רופאים מומחים, אך הם לא מצאו תרופה עבורה. בראות אותו נער את סבלה הרב, אמר לה שברחוב ישנה יהודה אשר יכולה “ללחוש” על השיניים שיתרפאו.
אף על פי שאדוניו לגלג עליו תחילה, אבל לאחר שעשה את כל המאמצים האחרים ולא פעל מאומה, הסכים לשלוח ולקרוא עבורה את האשה הלוחשת על שניים, והנה זוהי המרכבה המחכה לאשתו.
יצאה אשת המלמד ונסעה לבית הפריץ, ובבואה לשם מצאה את אשת הפריץ בוכה וצועקת מרוב כאב וסבל. ישבה האשה לנוח מעט ואח”כ לחשה על שיני החולה, והנה נתרפאה הפריצה ולא הרגישה כאב. בראות זאת האדון ואשתו, היתה בבית שמחה גדולה עד מאוד, והפריץ שאל את האשה: ומה משכורתך? אמרה לו: בעלי מלמד ויש לנו להוצאות בדוחק, ועכשיו בגרה ביתנו ואין לנו אף פרוטה כדי להשיאה. שאלה האדון: כמה כסף הינך צריכה למטרה זו? השיבה להם: כחמש מאות רובל, ועוד כשלוש מאות רובל עבור מזון ועוד כמאתיים עבור החתונה. ונתן הפריץ את כל הכסף הדרוש.
אח”כ הוסיפה שיש לה צורך גם בכרים ובכסתות, משום שאין לה, ושמו לה על המרכבה גם כלי מטה ועוד מתנות מאשת הפריץ, ונסעה האשה לביתה שמחה וטובת לב.
אז אמר המלמד כי נתקיים פסק הדין של הגאון הצדיק זצ”ל.