תמונה Yael Shilo יעל שילה Creative Commons Attribution 3.0 Unported license.
מאת הרב מנחם מנדל גערליציקי
ככל שאני אוהב לערוך חופות, עוד יותר אני אוהב את פגישת ההכרות המקדימה עם בני הזוג. לשבת יחד, להתוודע לסיפור שמאחורי ההיכרות, לתכנן את מהלך החופה ולהסביר את משמעותה, וכמובן לשמוע בקשות מיוחדות וטעם אישי.
רק קטע אחד קצת פחות אהוב עלי, זהו הרגע שבו אני שואל את בני הזוג למוצאם. אשכנזי או ספרדי?
זה באמת מרגיש קצת לא נעים, ומאוד הייתי שמח לוותר על כך. אבל מה לעשות, זה חלק מהעניין. יש הרי מנהגים כאלו ומנהגים כאלו. צריך לדעת, כן טלית לא טלית. כתובה כזו או כתובה אחרת.
וזה לא רק בחופה. ככה זה כמעט בכל דבר הקשור לדת, החל מנוסח התפילה וכלה באורז בפסח. כמעט בכל מצווה או הלכה, תפילה או ברכה, יש מנהג כזה ויש מנהג אחר. כל עדה ומנהגיה.
הנה מגיע ראש חודש אלול, וחלק מאתנו יכוון כבר השבוע את השעון-מעורר לשעה מוקדמת יותר, כדי לקום לפנות בוקר לאמירת הסליחות. ואלו חלק אחר מהאוכלוסייה ימשיך לישון כרגיל, ויצטרף לאומרי הסליחות רק בשבוע הסמוך לראש השנה. למה? ככה! זה המנהג…
“נו”, אתם בטח אומרים לעצמכם “לא הגיע כבר הזמן להתאחד וליצור מנהג אחד משותף לכולם”? למה להמשיך ולשמר את ההתפלגות העדתית הזו?
מצד אחד אתם צודקים. חילוקי המנהגים בין העדות, אכן נוצרו עקב הפיזור והנתק ששרר בין קהילות ישראל בגולה, ובהמשך שמירתם אנו בעצם מנציחים את הגלות. כנראה שרק המשיח שיוציא אותנו מן הגלות, יצליח לגאול אותנו גם מהפלונטר הזה.
אבל כמו בכל דבר, יש פה גם את הצד החיובי:
מסתבר שמה שנכון לגבי חומוס נכון גם לגבי מנהגים. גם “מנהגים עושים באהבה או לא עושים בכלל”.
תחשבו על זה לרגע. מידי יום אנו מתמודדים עם אינספור “מצוות” – מטלות וחובות שעלינו לבצע. לשטוף כלים, להוריד את הזבל, או אפילו לשלם מס הכנסה. למיטב ידיעתי, לגבי אף אחד מהם לא התפתחו עדיין מנהגים שונים וייחודיים כיצד לקיימם. כי ככל שמדובר בחובות ומטלות לא נעימות הנכפות עליך, אתה רק רוצה לעשות את מה שמוכרח, לגמור עם זה וזהו.
מנהג מתפתח רק כאשר מקיימים את המצווה מתוך אהבה גדולה, מתוך הבנה בחשיבותה, מתוך רצון לקיימה ‘עם כל הלב’ במלא החיבור וההזדהות, אז נוצר הרצון והצורך להכניס לתוך הקיום המצווה את האמירה האישית, את ההידור הנוסף, כך נוצר המנהג.
אין פלא שברבות הימים רבים מן המנהגים תפסו מקום של כבוד במורשת ישראל, לעתים עוד יותר מאשר המצוות עצמם, כמו הכיפה למשל או ההקפות של שמחת תורה. שהרי אלו מנהגים שיצרנו ביוזמתנו, וככאלו הם חביבים עלינו ביותר.
כל מנהג, של כל עדה, מקפל בתוכו סיפור אהבה לקב”ה ולמצוותיו, וזה לא משהו שמוותרים עליו בקלות. בואו נשמר כל אחד את מנהגי אבותיו, גם אם זה אומר לקום עכשיו חודש שלם לפנות בוקר לסליחות, כי יותר מכל דבר אחר המנהגים הם אלו המשמרים את הזהות היהודית שלנו
תמונה Yael Shilo יעל שילה Creative Commons Attribution 3.0 Unported license.