רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך
“אתם ניצבים היום כולכם”.
לפני הכניסה לארץ ישראל, נערך מעמד מיוחד, כריתת ברית בין הקב”ה לעם-
ישראל.
ומי הגיע? ”כולכם”. איש לא נעדר.
ובכל זאת, אומר הקדוש ברוך הוא: “ולא איתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית
הזאת… כי את אשר ישנו פה… ואת אשר איננו פה”.
אם “כולכם” פה, מיהם אלה ש”איננו פה”? רש”י מסביר, ומכניס לסיפור הזה
את כולנו: כל הדורות העתידים להיות. בברית הזו, היו גם סבינו, הורינו, אנחנו,
ילדינו.
זו לא הפעם היחידה בתורה בה דברים נאמרים לדורות, בה נשמות הדורות
הבאים כלולים במעמד. אבל בכל זאת, כאן יש חידוש מיוחד. לשון הפסוק
המפורשת כורכת את הדורות העתידים יחד עם הנוכחים, באותו אופן ישיר,
באותה העוצמה.
כי בעצם, במהות הפנימית, אין שום הבדל. אין חילוק בין מי ש’ישנו פה’ למי
ש’איננו פה’.
החילוק בין מי שעמד שם כנשמה בגוף, למי שרק נשמתו הייתה שם, ועתידה
לרדת לגוף בדורות הבאים – הוא חילוק חיצוני.
לאמיתו של דבר, עם ישראל כולו, אלה שהיו, אלה שעכשיו, ואלה שיהיו, כולנו
מציאות אחת, דבר אחד, בלתי ניתן להפרדה.
הבדלי השנים אין להם משמעות. כולנו הוויה אחת, יחידה ומאוחדת.
והמציאות האחת, המאוחדת הזו – נותנת כוח.
כשרוחות סערה מחלישות את התוקף בקיום התורה והמצוות,
כשמרגישים קטנים, בודדים, חלשים… “המעט מכל העמים”
וקשה לעמוד נגד זרם העולם, והידיים רפות. בעבודת ה’ האישית, ועוד יותר
בהפצת התורה והמצוות בסביבה מתנגדת, לועגת…
ברגעים כאלה – נזכור את היותנו חלק מהעם הזה.
לא, אנחנו לא באמת מיעוט. זו רק אמת המידה המוגבלת של העולם…
הפרספקטיבה היהודית, האמיתית, אינה חיצונית – כמותית.
היא מתעלה על הגבלות העולם, הזמן או המקום.
במבט היהודי, הרוחניות היא הקובעת, היא השופטת, ובמבט כזה – עם-ישראל
“לא יספר מרוב”.
יש לנו עוצמה אדירה. צריך רק לאחוז בה…
כשיהודי מתקשר עם הקב”ה בברית הכרותה, על-ידי קיום התורה והמצוות,
שאינן מוגבלות בזמן ובמקום, הוא נאחז בקשר רוחני, עוצמתי. קשר שכולל את
ההתאחדות עם כל עם ישראל, בכל הדורות.
הוא נוגע בעוצמה אינסופית, כל נשמות ישראל מתאחדות עמו, מעצימות את
כוחו.
האחדות הזו – היא ההכנה המתאימה לראש השנה, הכנה לזכות לברכת ה’
בשנה טובה ומתוקה.
(מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יט, עמ’ 266)