שאלה:
הבת סיימה ללמוד במכללה ואינה משיגה עבודה, זה מדכדך אותה ומרפה את ידייה. היא רוצה להיות מורה, אוהבת ילדים, יש לה גישה טובה, השקיעה המון בלימודים וכעת נדחית לסוף. מה ניתן לעשות?
תשובה:
שלום וברכה,
הבת בשלב מעבר מהלימודים ל״חיים עצמם״.
ייתכן שהיא תופסת את התהליך של קבלה לעבודה כמדד ואישור לכישוריה וליכולותיה.
בנוסף, היא משווה עצמה לחברות שהתקבלו וכנראה חווה דחייה שמערערת אצלה את הבטחון והאמון בעצמה.
זה טבעי ונכון שיש רצון להתפתח ולעלות שלב- להתקבל לעבודה וליישם את מה שלמדה,
כמו כן להיות מוערכת בקבוצת ההשתייכות שלה ולהיות מוערכת בעיני עצמה,
וכן לממש רצונות גבוהים כמו שליחות והוצאה מהכוח לפועל של היכולות והכישורים,
ויחד עם זאת יש להתבונן ב״לא״ במבט אחר ומצמיח.
מכיוון שאת, האמא, שואלת את השאלה,
המענה יכול לבוא דרכך, דרך שיחה מלב אל לב
בה תוכלי לשתף אותה בכשלונות ודחיות שחווית בחיים והאופן שבו התמודדת וצמחת מהם,
שיחה כזו יכולה לקרב בינכן ולתת לה אישור שזה בסדר לקבל ״לא״.
חשוב בשיחה לתת מקום לרגש של הבת, לתסכול ולחוויית הדחייה ולהבין אותה.
ולאחר מכן אפשר לשאול אותה באיזה אופן היא חושבת שסרוב להתקבל למקום עבודה שרצתה יכול להיות הזדמנות לצמיחה?
שתיכן יכולות בשיחה להעלות רעיונות לשאלה זו,
ננסה להעלות כאן כמה נקודות:
• אם סרבו לה, זה אומר שזה לא מתאים,
מתאים לה להיות במקום שרוצים אותה ומזהים את יכולת התרומה שלה,
סגירת הדלת וההמתנה יכולים להיות הזדמנות לברר כוון יותר מדוייק ומתאים בתוך תחום ההוראה או פשוט להמתין להזדמנות נכונה יותר.
• אם נדרשים ראיון עבודה וקורות חיים, אפשר לעבור עליהם, לתקן ולדייק,
ולעשות משחק תפקידים שמדמה ראיון עבודה, בו הבת לומדת לספר על כישוריה ורוכשת בטחון בביטוי העצמי.
• אפשר לשוחח איתה על ה״עצמי האמיתי״, אותה נשמה שמבטאת את הייחודיות שלה,
זו הידיעה שיש בנו שלמות פנימית ( ולא מושלמות)
שאינה תלויה בהשגים חיצוניים.
אפשר לעשות זאת על ידי כתיבה-
לכתוב על רגעים בהם היא זוכה להאיר ולבוא לביטוי,
לא רק בתחום הלימודים והעבודה,
אלא גם בתחומים וברגעים אחרים.
לכתוב על הזדמנויות נוספות בה הייחודיות שלה יכולה לבוא לביטוי- בעבודה עם ילדים ובכלל.
לעתים, כשמוצאים מקום מיטיב של ביטוי והשפעה בתחום אחד, זה משפיע גם על תחומים אחרים.
ברגע שהיא תקבל את עצמה שהתגובה שלה טבעית לסיטואציה וכן הסובבים אותה יקבלו את תגובתה, היא תקבל את הכוח להתבונן על מה שקורה במבט מצמיח, למצוא את ההזדמנות שטמונה בסרוב ולעשות תנועות קטנות ומיטיבות בכוון הנכון .
ברכה והצלחה
טלי ( מיטל ) מררי
פסיכולוגית מומחית
מוסמכת בפסיכולוגיה קלינית
מומחית בפסיכולוגיה חינוכית
התמונה באדיבות ויקיפדיה