‘לחש’ נגד כלבים | סיפור חסידי

מספרים בשם החסיד ר’איצ’ה, משל על פעולת לימוד החסידות:

במקום מסוים ברוסיה היה מושל, פריץ רשע במיוחד, שגידל בחצרו כלבים נושכים ומסוכנים לציבור. לעיתים, כאשר יהודים היו צריכים לבוא אל הפריץ, היו לוקחים עגלה מיוחדת, גבוהה וסגורה, כדי שהכלבים לא יוכלו לקפוץ עליה.
פעם, נסע יהודי אחד בעגלה אל הפריץ, והנה הוא רואה מרחוק יהודי הולך בדרך זו רגלית. היהודי שבעגלה מיהר אל היהודי השני ושאל אותו: “וכי אינך מפחד ללכת ברגל אל הפריץ? הלוא ישנם שם הכלבים המסוכנים!” והזמינו לעלות לעגלתו. היהודי השני ענה לו:”אני איני נוסע בעגלה ואיני מפחד מהכלבים. לי יש לחש מיוחד נגד הכלבים, וברגע שהם שומעים את הלחש הם מיד בורחים..”
היהודי שבעגלה, האט את נסיעתו, היות ולא האמין כל כך בלחשים…הוא רצה להיות לו לעזר אם הכלבים יבואו. ואכן, כשהתקרבו לבית הפריץ, יצאו לעברם הכלבים בנביחות, והלה התחיל לצווח: “הצילו, הצילו”, ומיד העלה אותו היהודי לעגלתו וכך ניצל.
שאל אותו בעל העגלה: “מה עם הלחש? אמרת שיש לך לחש נגד כלבים!”. ענה לו חברו:“הלחש בדוק ומנוסה, הבעיה היא שהכלבים אינם מניחים לומר את הלחש….!”
והנמשל: ה’לחש’, תורת החסידות, לעולם פועלת על נפש האדם, והעובדה שרואים ולומדים והדבר אינו פועל היא מפני שלא לומדים כראוי, לא מניחים לדברים להיכנס פנימה. הכלבים, היצר הרע, לא נותנים ללחש להיכנס ולפעול…