שאלה:
מה לעשות עם ילד בן שנתיים וחצי, שנולד לו אח, והוא מציק לו? ניגש אליו ושורט אותו בפנים, לוחץ לו בעיניים פגיעות מסוכנות, להתערב, לכעוס, לאיים, להתעלם?
תשובה:
שלום וברכה אמא יקרה,
את מתארת מצב שאולי טבעי לילד בן שנתיים וחצי, אך מאוד לא נעים לתינוק ובמיוחד מלחיץ את ההורים.
מצב זה טבעי עבור בנך מכיוון שהוא מתאים לשלב ההתפתחותי שלו,
הילד חווה רגשות של קנאה באח החדש וכעס על ההורים ש”גרמו” לסיטואציה הזו להתרחש,
רגשות אלו הם עדיין גולמיים,
ללא מנגנוני הפיקוח והוויסות הרגשי שמתפתחים בשלב מאוחר יותר,
בנך מתנהג בדיוק באופן שהוא מרגיש ואינו עוצר או מווסת עצמו.
בנוסף, גיל שנתיים נקרא “שנתיים הנוראי” מכיוון שהילד מרגיש שהוא “כל יכול” בשלב זה וחותר לעצמאות ולאוטונומיה. הוא יכול לסרב לבקשות ההורים ולשכב על הריצפה בכעס
תוך התפרצות.
כשהילד חווה יחס מאד שלילי מההורים לנסיונות העצמאות שלו, הוא יכול לחוות בושה וספק עצמיים ובמידה שכן צולח שלב זה באופן מיטבי, יתפתחו בו כוח הרצון ותחושת מסוגלות.
באיזה אופן נעים על חבל דק? כיצד מחד מבינים את המקום של הילד ומאפשרים לו ביטוי ועצמאות ומצד שני לא מסכנים את התינוק החדש ומלמדים את הילד התנהגות נאותה?
הלימוד המיטיב ביותר עבורו הוא חוויתי ומופנם דרך סיפורים, הצגה, משחק תפקידים, ציור משותף וכו’
הסיפור הוא ה”רפואה המונעת” לסיטואציה המדוברת.
מומלץ לספר לילד על הסיטואציה שקורית לו- על תינוק שנולד ועל אח גדול, שמצד אחד אוהב את התינוק ומצד שני מקנא וכועס עליו ומרביץ לו,
אמא ואבא מלמדים את האח הגדול באיזה אופן לגעת בתינוק בעדינות ומה אפשר לעשות או לא לעשות עם התינוק הקטן,
כדאי להמחיש באופן חוויתי מה התינוק מרגיש כשמציקים ומרביצים לו, כדי לפתח בילד אמפתיה ורגישות לזולת.
במיוחד כדאי להאיר על המקום של החיבור והאהבה לאח החדש.
האהבה לאח הקטן מומחשת מאד יפה בספר: “אח גדול, אח קטן” מאת פני דייל
בספר מתוארת דווקא הקירבה בין האח הקטן לאח הגדול דרך רגעים קסומים שבהם רק האחים יכולים להבין זה את זה,
מכיוון ששניהם שייכים ל”עולם הילדים”.
המפתח להתמודדות מיטיבה של ההורים עם הסיטואציה אותה את מתארת היא “הסכמת הלב”,
כשהלב של ההורים מסכים לכך שהתפתחות וצמיחה מגיעים דווקא מהמקומות של החיכוך,
הם פנויים להתמודד באופן מיטבי עם הסיטואציה
ולהעלות רעיונות יצירתיים כדי למנוע או להתמודד עם החיכוך,
לדוגמא, לעשות “הפרדת כוחות” או להפנות תשומת ליבו של הילד למקומות שיסייעו לו לפרוק או לתעל את הכעסים
כמו פעילות גופנית, ריקוד, משחקי כדור, ציור ויצירה, קפיצה על טרמפולינה ועוד
בהצלחה רבה,
טלי ( מיטל) מררי
פסיכולוגית מומחית
תואר שני (מוסמך) בפסיכולוגיה קלינית
ומומחיות בפסיכולוגיה חינוכית