הרבי דאג שנשים תלמדנה | בלוג אישי

הרבי חידש את לימוד התורה לנשים, הוא ביקש ועודד, נוצרו חוגי לימוד, שיעורים, הרצאות ולימוד יחידני, מחנך ידוע בבית יעקב, סיפר פעם שראה תעודה של בת חבד ויש שם ציון בחסידות. מדוע אצלנו אין לומדים מקצוע דומה?! – שאל. גם נשים מהמגזר הדתי לאומי, אינן לומדות כמונו. זה עניין שהרבי יסד וטיפח, תוך הדגשת הלימוד בעינייני גאולה ומשיח.
השאלה היא כללית יותר – כאשר יבוא המשיח, יקויים הייעוד של “ומלאה הארץ דעה את ה'”, כולם יכירו אז את האמת האלוקית, מדוע , אם כך, אנו צריכים ללמוד היום? מה הרווח מכך? הרי אז יגיעו כולם לאמת הזו?
יהיה לנו מורה מעולה. המשיח ילמד את כל העם תורה, איך הוא ילמד כיתה ענקית ומגוונת כל כך? אלא, הוא לא ילמד בשיטה של הסברה, אלא, בשיטה של ראיה. להראות ניתן להמונים, גם לקהל מגוון, כולם רואים ומשתכנעים.
השאלה מתחזקת – למה אם כן, יש ללמוד היום? ההבדל בין היום לבין ימות המשיח הוא, שהגילוי היום הוא התפשטות של אלוקות, כשיבוא המשיח יהיה גילוי של המלך בעצמו. את המלך בעצמו לוקחים על ידי חוש הראיה, את השבחים שלו על ידי הבנה והשגה, על ידי השכל, אלו הם הגילויים של המלך. בזמן הזה, כדי לגלות עלינו לעבוד, ללמוד, להכיר, להשתכנע. זו עבודה קשה שלוקחים אותה בעזרת השכל.
היום אנחנו עובדים באמצעות השמיעה בעתיד לבוא באמצעות הראיה.
אנו מבינים את יתרונה של הראיה, האם יש מעלה גם בשמיעה?
מעניין שאחרי שבני ישראל היו במדבר 40 שנה בהם זכו לגילויים נעלים ביותר, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, הם עומדים להכנס לארץ אומר להם משה רבינו “לא נתן לכם ה’ לב לדעת”, לא היתה להם ידיעה אמיתית בה’. הם ראו גילויים נפלאים, ראיה היא תפיסה מאד גדולה של דבר, אי אפשר להכחיש ראיה. למרות זאת, אין להם לב לדעת, הם ראו ניסים עצומים, הם יצאו מהכלים, שמחו שמחה עצומה, כשיצאו מהכלים – יצאו, אבל אחר כך חזרו לשיגרה. זה לא נכנס אליהם בפנימיות. זה מחוץ להם. לא היו להם כלים לכך.
מה שנכנס לאדם בהבנה ובהשגה, כשהוא חושב ומתבונן, נכנס בפנימיות, מחלחל לכל פינה קטנה בגוף והאדם מתעצם עם הנלמד.
התענוג בראיה גדול יותר, אבל שמיעה פועלת יותר. אדם יכול להגיע לכלות הנפש דווקא כשהוא שומע ניגון עמוק.
מספרים סיפורי מופת על הרבי, שהרי התגלגלו ניסים בלי סוף, אבל הכל נשאר במקיף, זה לא משפיע על היות האדם יותר חבדניק. אם היה לומד את תורת הרבי, היה הופך חסיד, ממילא, יש מעלה בהבנה והשגה על פני ראיה. כשיבוא המשיח נאמר “נבוא בנקרות הצורים, ובסעיפי הסלעים, מפני פחד ה’ והדר גאונו”.
למה יהיו כאלו שיפחדו מהמשיח? שיברחו ויתחבאו? הרי נלך לקראתו נרקוד, נשמח.
הבורחים יהיו אלו שלא יוכלו להתכחש לאמת, אבל ירגישו שהם לא מוכנים לאמת הזאת. מה שאין כן בהבנה והשגה, כשלומדים כך, מתאחדים עם העניין. עושים כלי להפנמתו.
כאשר יבוא המשיח יהיו שתי המעלות – גם ראיה וגם שמיעה, הראיה תבוא ממילא והשמיעה – צריך להכין את הכלי ולעבוד היינו ללמוד, מי שלא ילמד היום לא יהיה לו כלי, הוא לא יוכל לקבל בפנימיות, הוא ירגיש זר, ויברח לנקרות הסלעים. הלימוד היום מכין אותנו להיות כלים לקבלת השפע, להיות ראויים לו, להתאחד אתו.
הרבי דאג שגם נשים ובנות לא תרגשנה זרות, הן לומדות היום, כדי שתוכלנה להיות ראויות לקבלת המשיח, במהרה בימינו אמן.