כך יקבלו את פניו של המשיח | בלוג אישי

בס”ד
הבלוג שלי

אני זוכרת איך למדתי בעל פה את שירת הים כשהייתי ילדה, זה היה קשה והחוויה היתה בהחלט לא נעימה. לא הצלחתי להתרגש מהשירה הנפלאה כי הייתי עסוקה בללמוד בעל פה… הסתובבתי עם הסידור ביד, חזרתי, שיננתי וחיכיתי לרגע בו אגמור סוף סוף.
במהלך עבודתי בהוראה, אמרו הרבה פעמים שמשרד החינוך כן או לא מצדד בלימוד בעל פה. הוכחות – לא היו לנו, וכל מורה נהגה על פי החלטתה.
השבוע נחשפתי למציאות מדהימה ומרגשת, כ – 20 ילדים מחיידר אידיש בכפר חבד, באו להבחן על 12 פרקי תניא אותם למדו בעל פה.
כבר בדרך שמעתי אותם שרים משהו בהתלהבות. בחוץ היה חם והם לא התרגשו כלל והמשיכו לשיר. משהגיעו והתחילו לחזור על הפרקים גיליתי ידע נפלא, היכן שעצרו – ילד אחר יכול היה להמשיך, כמה ילדים הביאו איתם ספרי תניא, עד רגע המבחן – הם המשיכו ללמוד , למרות שהחומר היה ידוע להם היטב.
הספרים הונחו על השולחן ואז הקבוצה כולה פתחה באמירת תניא משותפת. באמירה כזו עדיין לא נתקלתי, בהתלהבות עצומה, הם התנדנדו ושרו, בהתרגשות, בהרמוניה, הם דפקו על השולחן לפי הקצב, כל הקבוצה, לא היו יוצאי דופן כולם כולם ילדים קטנים בני תשע, עשר אמרו. המורה לא היה צריך לעזור. עמדתי מהצד וכמעט בכיתי, איזה נחת יש לרבי, אם יש לנו ילדים כאלו משיח יכול לבוא וכך באמירה כזו יהיה מן הראוי לקבל אותו…
יש לציין שכולם שרו לפי המנגינות שהלחין הרב וולנר לפרקי התניא. המורה קרוגליאק יזם ודירבן , המנהל החינוכי, הרב הרשקוביץ – ליווה ותמך המנכ”ל הרב וישצקי, עזר וסייע. והתוצאות – כן ירבו.