מספר ר’ שלום פלדמן:
באחד מלילות שישי, חשקה נפשו של ידיד ר’ יעקב יצחק קדנר שיחי’ ללכת לביתו של ר’ שלום מרוזוב, לבקש שיתוועד איתנו. וכי מה היום, שאלתי, לא חודש ולא שבת? אולם ר’ יעקב איצ’ה התעקש, הבטיח שהוא ינקוש בדלת והוא יבקש והוא ידבר…וביקש רק שאצטרף אליו.
התפתיתי, והלכנו לביתו של ר’ שלום מרוזוב.
השעה הייתה כבר אחת או אחת וחצי אחר חצות. בראותו אותנו בפתח ביתו, ניכרה הפתעה על פניו של ר’ שולם. ‘תפסנו’ אותו יושב ולומד חושן משפט. היה זה במהלך השנה הראשונה לנישואיו, במטבח עסקה באותה שעה הגברת בהכנות לשבת, ושמחתי לגלות שלא הערנו אף אחד בבואנו.
מה רצונכם? שאל ר’ שלום
חברי התחיל לגמגם…אה…בה…פארבריינגען.
אמר ר’ שלום: מ’דארף וויסן אז פארבריינגען איז נישט קיין פשוטע זאך. א פארבריינגען דארף האבן א הכנה. פארבריינגען-דארף מען האלטן דערביי, און איך האלט ניט דערביי. (יש לדעת שהתוועדות איננה דבר פשוט. התוועדות דורשת הכנה. התוועדות-יש ל’לאחוז’ בזה(להיות בדרגה מתאימה), ואני אינני אוחז בזה)
כשראה שאיננו נרתעים, ואנו מנסים להתעקש ולחזור ולבקש פארבריינגען, המשיל ר’ שלום משל:
נניח שאתה מבקש ממני הלוואה בסך מאה דולר, אולם אני מסרב לתת. ובכן, אתה תנסה לשכנע אותי וללחוץ עלי שאתרצה ואתן לך את ההלואה. אם אכן יש בידי הסכום שביקשת, יש מקום לבקשות ושכנועים. אך אני-אין לי את המאה דולר!
אלא מה?-סיים ר’ שולם- א פאלשער הונדערערטער? נישט ביי מיר! (שטר מזויף? לא אצלי!)
(מתוך ‘תשורה’ לחתונת נכדיו)
