רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
נדיבות? נבונות? מוכשרות? יותר מזה… הן היו ‘חכמות לב’. תרמו לא רק מרכושן, אלא גם
מיכולותיהן הייחודיות. לכתבה המלאה...
בתרומת המשכן, לקחו הנשים חלק, ולא סתם, אלא חלק בראש. “ויבואו האנשים על הנשים” – הנשים הובילו,
כך שהגברים היו טפלים, נוספים עליהן, העיקריות. הן תרמו ברוחב לב את תכשיטיהן, ולא רק זאת.
הן התאמצו כדי להביא את המיטב, המשובח ביותר. השקיעו את כל הלב, בעבודת אמנות ייחודית, המשלבת
תבונה ורגש – חכמת לב.
באומנות מיוחדת, הן טוו את הצמר ליריעות המשכן בעודו על גבי העיזים, טרם גזיזתו. החוטים הטוויים בעודם
מחוברים לבהמה, משובחים הרבה יותר מן הצמר הגזוז. כיוון שהם עדיין יונקים מן הבהמה, יש בהם רכות
ולחות המעלות את איכות הטוויה. הייתה זו מלאכה מורכבת שדרשה השקעה, כישרון, התמסרות.
זו הייתה יוזמה שלהן – הן לא הצטוו על כך. היה אכפת להן וחשוב להן, לתת את הטוב ביותר בשביל המשכן.
בכך הביאו לערך מוסף כפול:
ראשית, התרומה עלתה בדרגה. ישנן תרומות מן הדומם ומן הצומח, אך הצמר הטווי ומחובר לעיזים נחשב
לתרומה מן החי. וכמו בקרבנות, שקרבן מן החי חשוב ונעלה יותר מקרבן הבא מן הצומח, כך גם בתרומות
למשכן, שהן כעין קרבן לה’.
שנית, התרומה עלתה באיכותה. הנשים התאמצו והשקיעו את חכמת ליבן, כדי להגיע לתוצאה האיכותית
והמעולה ביותר.
בתרומת הנשים, בהירתמות ובהתמסרות אישית, בניצול היכולות המיוחדות מתוך מאמץ ורצון, טמון לקח נצחי,
לכל אחד ואחת.
את הכישרונות בהם חונננו משמיים, יש לנצל לא רק להתפתחות אישית, כי אם לתרום אותם ל’משכן’ –
להשתמש בכישרון לעבודת ה’, ולהוספת קדושה בעולם, עד להפיכתו ל’דירה בתחתונים’.
כך לגבי כישרונות, וכך לגבי כל נכס ומשאב, כמו עשירות ושפע גשמי. קיבלנו את המתנות כדי לתת מהם
לזולת, ולהשתמש בהן כדי לממש את תכלית הבריאה: להפוך את העולם הגשמי, התחתון, לדירה לו יתברך,
‘משכן’ לה’.
( מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז,