רעיון מעובד משיחת הרבי לחג הפורים, מוגש במיוחד בשבילך
לא “מגילת מרדכי”. גם לא “מגילת מרדכי ואסתר”. אפילו לא “אסתר מרדכי”.
אך ורק אסתר. מגילת אסתר. למה ? לכתבה המלאה…
לא “מגילת מרדכי”. גם לא “מגילת מרדכי ואסתר”. אפילו לא “אסתר מרדכי”.
אך ורק אסתר. מגילת אסתר. נכון, היא זו שהביאה לנס. ובכל זאת זה מעורר תמיהה.
מרדכי היה נשיא הדור, ואסתר הייתה ‘חסידה’ שלו. “ואת מאמר מרדכי אסתר עושה”. הוא זה שמשך בחוטי ההצלה, ושלח את אסתר אל המלך, ולא בקלות. הוא נדרש לדבר קשות כדי לגרום לאסתר לשתף פעולה – “כי אם החרש תחרישי… ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”.
ואמנם, למרדכי היה חלק חשוב בדרך להצלה, אך עם כל זאת, הוא לא יצר משהו חדש. הוא דחף למימוש הפוטנציאל הקיים באסתר, הוא גילה את המעלה העצמית הטמונה בה. וכשהכוח הפנימי יצא אל הפועל, התגלתה המעלה הגבוהה כל כך שהייתה בה.
אסתר פעלה במלוא העוצמה. מעלתה הפנימית כה גבוהה, עד שהיא מעפילה על מעלתו של מרדכי: היא יוזמת ומניעה לפעולה, מעוררת את מרדכי לכנוס את היהודים ולקבוע צום. בהמשך היא משכנעת את חכמי הסנהדרין: “כתבוני לדורות” לקבוע את סיפור הנס בתנ”ך, כאחד מכתבי הקודש.
הכוח הפנימי העצמתי של אסתר הוא שהביא את ההצלה, ולכן המגילה נקראת על שמה.
זהו לא רק כוחה של אסתר, אלא הכוח שלנו כולנו. כוח נשי יהודי, בעל השפעה מכרעת על האומה כולה. מעלה פנימית שבאה לידי ביטוי כאלף שנה קודם לכן, ברגעים המכוננים של ערב מתן תורה, ערב היותנו לעם, עת פנה משה רבנו לנשים תחילה, לפני הגברים: “כה תאמר לבית יעקב”.
ומעבר למסר הנשי האישי, משמעות נוספת טמונה כאן.
מרדכי רומז על התורה “מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו” כמו משה, מוסר התורה, שעניינו תורה.
אסתר רומזת על עם ישראל. אסתר היא “הדסה, על שם הצדיקים שנקראו הדסים”, ועמך כולם צדיקים.
במבט ראשון, ניכרת מעלת התורה, המכתיבה את הדרך לעם ישראל, ועליהם להישמע להוראותיה. כמו אסתר שאת מאמר מרדכי היא עושה. בכך, מגלה התורה את מעלתם של ישראל.
מאידך, כשמתגלית המעלה הפנימית של ישראל, היא מעפילה ועולה על התורה. כמו אסתר שפעולתה ומעלתה התנוססו על מעלת מרדכי, הביאו את הנס והכריעו. או אז ניכר “שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, אפילו לתורה” בתוך כל יהודי טמונים אוצרות אינסופיים, טבועה מעלה עצמית הגבוהה באין ערוך על מעלת התורה.
(מעובד ע”פ שערי המועדים פורים ע’ רח – ריב)