הם נכנסים לחדר בשורה.
אבא יוסי, אמא דסי ובתם בת ה12- חבצלת.
זו פגישה ראשונה אחרי הקדמה טלפונית קלה.
לפני כשבוע הסלולרי שלי צלצל. על הקו אבא יוסי. קולו עמוק, רגוע, שקט. הוא מעוניין בטיפול לבתו חבצלת, הוא אומר. מדוע פונים לעזרה? אני מתעניינת, “אהה… חשבנו… נראה ש….” הוא מתקשה להסביר. ואז ברגע בו ההיסוסים מתמצקים להבנה שצריך לומר משהו, הוא אומר: הפסיכיאטר נתן לה אבחנה של OCD, טורדנות כפייתית.
טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית-כפייתית (בלעז: הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית), היא הפרעה נפשית המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, שלרוב אינן הגיוניות ובביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש מחשבות אלו. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, והם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הפעולות הטקסיות הרווחות הן: ניקיון, אגירה, חזרה שוב ושוב על פעולות הנחשבות קריטיות לאדם, ועוד. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דכאון. הפרעה טורדנית כפייתית מאובחנת גם בגילאים צעירים יותר ונקראת OCD של גיל ההתבגרות.
השם בשפה האנגלית של הפרעה זו Obsessive Compulsive Disorder, ידוע גם בראשי התיבות OCD. שם זה מתורגם לעברית באופן רשמי כ”הפרעה טֵירדונית כפייתית” (“טירדון” הוא התרגום הרשמי ל”אובססיה”), אולם בציבור מקובל הרבה יותר השם “טורדנות כפייתית” (מתוך ויקיפדיה)
עכשיו הם יושבים מולי.
אבא וחבצלת זה לצד זה. אמא מעט בצד.
אנחנו עורכים היכרות:
נעים מאד, שמי אביטל……
מילים, מילים, מילים. מחפות על המבוכה שבאוויר.
והם מציגים את עצמם.
יוסי חביב, חייכן, בעל חוש הומור. הוא מוביל את השיחה. דסי אצילית ועדינה, ממעטת במילים. אני שמה לב שהיא מדברת בעיניה, עיניים חומות רבות הבעה. וחבצלת- היא כועסת. טישו בידה ודמעות מבריקות את עיניה. היא מתבוננת באביה המדבר בתשומת לב, קומצת אגרוף ומשחררת לחילופין, כמעט בעווית.
……..” מה מביא אתכם לטיפול ” ?
יוסי מחייך אל חבצלת, ונראה שבשלב הזה נגמרות לו המילים. הוא מתבונן בי בתחינה, ואני מבינה שלא נעים לו. ובכל זאת אני מתעקשת, ודסי תופסת את שרביט השיחה ומסבירה:
חבצלת… אנחנו לא יודעים מה לעשות עם חבצלת….
היא לא רגועה. לחוצה כל הזמן. לא הולכת לישון עד שאבא שלה מגיע מן העבודה, ולעיתים מדובר על חצות הלילה. היא בודקת כל הזמן איך הוא מרגיש. שמה לב שהוא נח בצהריים. רודה באחיה הצעירים, מכריחה אותם לשים את חפציהם במקום. מתעקשת לקבל את רוב ההחלטות בבית: איזה צבע ספה יקנו, איזה חדר ירחיבו ומי יישן בו, מתי האחים יחזרו מחברים, מה עדיף לאכול לארוחת הערב….ובעיקר- היא עסוקה כל היום בניקיונות! מיד כשמגיעה מביה”ס, מתחילה לנקות: המטבח, הסלון, השירותים ואריחי האמבטיה. כל החפצים והחדרים בבית נהנים מטיפולה המסור. והיא לא נרגעת עד שהכל מבריק ושניקתה כל דבר לפחות שלוש פעמים.
אני מתבוננת בידיה של חבצלת. כל כך קטנה. ידיים עדינות ודקות. ובאמת- הן אדומות ומחוספסות. מן הסתם מחומרי ניקוי. לבי נכמר. אני מסתכלת בפניה, ושוב, רואה בהן כעס.
על מה היא כל כך כועסת? על מי?
“מה קורה אם מתנגדים לחבצלת” ? אני שואלת.
אי אפשר להתנגד לחבצלת! עונה דסי. בזעף. היא כל כך משתוללת, צועקת, זועמת. היא שולטת בנו!
אני מהרהרת. שלושתם מתבוננים בי. יוסי בשלווה, דסי במצוקה, חבצלת בטינה.
“מה המיקום של חבצלת במשפחה?” אני שואלת,
חבצלת הבכורה החשובה שלנו, מתוך 5 ילדים. עונה יוסי, ואני שמה לב לקריצה שהוא שולח לחבצלת. אני מבינה שהוא מנסה לעודד אותה, ורואה שיש לו קשר מיוחד אתה. יותר מהקשר של דסי עם חבצלת.
“אז מה בעצם הכי מפריע לך?” אני שואלת את יוסי. והוא חושב לעומק, ואז עונה:
מפריע לי שחבצלת מתנהגת בצורה… בצורה… זאת צורה לא נורמלית בקיצור. הוא מתרווח בכסא וממשיך: אני מפחד שהיא תצטרך להתחיל לקבל טיפול תרופתי. הפסיכיאטר אומר שאם הסימפטומים של הטורדנות הכפייתית לא ייחלשו בקרוב, היא תצטרך להיות מטופלת תרופתית בנוגדי דכאון וחרדה, והיא כל כך צעירה!
רואים שהוא באמת מוטרד. אני מחמיאה לו על הדאגה ההורית שלו לגורלה של חבצלת, ופונה לדסי “ומה הכי מפריע לך?”
דסי מתבוננת בי בעיניה המדברות. היא מתלבטת. הכי מפריע? היא שואלת, הכי מפריע! אני מאשרת בשקט.
ובכן, זה לא שאני לא דואגת לחבצלת, אני מאד דואגת לה… לא רק יוסי מוטרד…אבל עם זאת, הכי מפריע לי שחבצלת לא מצייתת לי ושהיא חושבת שהיא יודעת יותר טוב ממני איך לנהל את הבית…
יוסי מתרגז מעט. הוא אדם אסוף ומאופק, והוא אומר בשקט לדסי “זה לא מתאים”. ודסי מאדימה.
אני לא מתערבת בשלב זה. אני פונה שוב לדסי ושואלת “והיא באמת יודעת יותר טוב ממך?”
דסי מאדימה עוד יותר. היא מחבקת את עצמה בידיה. יוסי שותק ומסתכל במדפים שלי, שבאמת מלאים במשחקים וקלפים מעניינים. וחבצלת- חבצלת מרותקת לגמרי.
דסי לא עונה. רגלה מתופפת על הרצפה. ואני שואלת שוב. וכשהיא כן עונה, אני שמה לב למטען של זעם כבוש. “היא לא יודעת יותר טוב ממני!” היא עונה בהדגשה.
“אז מי חושב שהיא יודעת יותר טוב ממך?” אני לוחצת ואני רואה שהשיחה קשה לה. בסוף היא נושמת עמוקות ומפטירה, יוסי בטוח שהיא יודעת טוב ממני.
יוסי וחבצלת מחליפים מבט, ואני פונה לחבצלת.
“ומה את חושבת?”
וחבצלת, מסתבר, היא ילדונת רהוטה מאד שיודעת בדיוק מה קורה סביבה. זה לא שאמא שלי לא יודעת לנקות ולנהל בית, היא מסבירה, זה שאמא שלי לא עושה את זה טוב, כמו שאבא שלי רוצה.
עכשיו תור דסי ויוסי להיות מרותקים.
“ואיך לדעתך אבא שלך רוצה?”
ושוב אני מתפעלת משפתה הקולחת.
אבא שלי עובד מאד קשה ומפרנס את המשפחה לבד! היא אומרת בהתרסה. הלוואי ויכולתי לעזור בפרנסת הבית. הוא עובד בשתי עבודות, את יודעת? היא אומרת לי וממשיכה בשטף, זה מאד חשוב שאבא שלי יחזור הביתה ותהיה לו צלחת עם ארוחת צהריים ששמרו לו, ושהבית יהיה נקי, ושכאשר הוא נח האחים לא יפריעו לו. ואת יודעת מה? היא אומרת בגאווה, הוא אפילו מצלצל אלינו הביתה לפני שהוא חוזר ומבקש אותי, ואומר לי לשים לב בבקשה שהבית מאורגן, כדי שיהיה לו נעים!
אבל אני לא מתכוון שתנקי כמו שאת מנקה! ובטח לא שלוש פעמים כל דבר. אני רק רוצה יהיה מאורגן מלמעלה מתערב יוסי, שכיוון השיחה לא נעים לו.
“ולמה הוא לא מצלצל לאמא?” אני מתעניינת אצל חבצלת,
כי אמא לא מבינה כמה קשה לו! היא עונה בתקיפות. ואמא לא חושבת שהבית צריך להיות מבריק בשבילו, או שהילדים צריכים להיות בשקט כשהוא נח!
“אז את יותר אשתו או יותר בתו?” אני מתלוצצת עם חבצלת, שמחזירה חיוך אך לא עונה.
משתררת שתיקה.
אני מסתכלת על יוסי ודסי, ואומרת “אני מניחה שהילדה שלכם היטיבה לתאר את הקונפליקט שלכם. זה נכון?”
הם המומים, שניהם, מהנאום של חבצלת. אבל הם כנים והגונים, והם מהנהנים בראשם.
“רציתי לשאול למי את הכי קשורה אבל זה מיותר לשאול, נכון?” אני מחייכת לחבצלת. “את הכי קשורה לאבא.”
והיא מהנהנת בעיניים בורקות. כנראה שזה פופולרי שם, להיות קשורה לאבא.
“אז את ילדה ממש גיבורה ואצילית! את מוכנה להיות חולה בהפרעת טורדנות כפייתית ובלבד שההורים שלך לא יריבו ואבא שלך ירגיש נוח!”
חבצלת שוב מחייכת. היא ילדה כל כך יפה.
ואני מזמינה את אבא יוסי ואמא דסי לפגישה הבאה לבדם. מפגש זוגי.
אביטל זיגמן (MA)
מטפלת CBT
מטפלת זוגית ומשפחתית
תגובות ניתן לשלוח ל avitalzigman@gmail.com