בכל פעם שאני נתקל בשאלה האמפטית “תגיד, שבת זה לא יום קשה עבורכם”. אני ממש צריך להתאפק כדי לא לענות “שבת זה יום קשה? חכו שתראו מה זה יום שישי”…
אם יום רגיל באמצע השבוע הוא אתגרשל ממש. להספיק לקלח, להלביש, לבשל, להאכיל, לפז’ם, להשכיב את כולם ועוד לשמור על השפיות. אז מה נגיד על יום שישי, היום בו חוץ מכל המטלות הרגילות צריך גם להכין את הבית לשבת, לסדר את החדרים, לערוך את השולחן, לבשל סעודות שבת המוניות, לעשות קניות, לאפות, לקלח את הילדים, לסרק, להלביש בגדי שבת, לשים את הדברים על הפלטה, לסדר את ה’שעון שבת’ (ואת זה אני בעצמי עושה!!!), להעביר את המקרר למצב שבת, להשלים קניות, להכין את הפמוטים עם הנרות, להלביש שוב בגדי שבת לילדים שכבר הספיקו להתלכלך… ואת כל זה עוד להספיק בחצי מהזמן של יום רגיל, כי בחורףהשבת נכנסת כמעט באמצע היום, וה’דד ליין’ של זמן הדלקת נרות הוא האכזרי מכולם, אין שום דרך להתגמש אולהתחכם אתו. הכול צריך להיות מוכן ממש על הדקה.
על הדקה אמרתי? לא מדויק. כי בעצם, השבת נכנסת כשהשמש שוקעת, אלא שזה קורה אוטומטית, לא צריך לעשות שום דבר כדי שזה יקרה.אך כדי להראות את החביבות שאנו רוחשים לה אנו מצווים להקדים את זמן הדלקת הנרות בכמה דקות לפני שקיעת השמש, ולקבל ולהכניס את קדושת השבת באופן אקטיבי בכוחותינו אנו. בכך אנו מקיימים מצוות ‘תוספת שבת’ – להוסיף מחול על הקודש.
אז למרות הקושי לעמוד בלו”ז הצפוף של יום שישי, בסופו של דבר נחמד להבין שאנו מסוגלים לקחת מספר רגעיםרגילים של יום חול פשוט ואפרורי, ובכוחותינו אנו להחיל עליהם את קדושת השבת ולהפוך אותם לרגעים ‘שבתיים’ קדושים ונשגבים.
מה שנחמד עוד יותר להבין שהרעיון הזה נכון לא רק לגבי השבת השבועית, אלא גם לגבי השבת האוניברסלית:
כשם שהשבוע מורכב מששת ימי החול, בהם אנו עמלים ומתכוננים לקראת היום השביעי – יום השבת המוקדש כולו לעונג ומנוחה. כך העולם כולו מורכב מששת אלפי שנה של גלות, בהם אנו עמלים ומתכוננים לקראת האלף השביעי שיהיה כולו עידן של גאולה.
כדי לחסוך לכם את החישובים אגלה לכם שזה יקרה בעוד 227 שנה בדיוק. נשמע קצת רחוק ובלתי מושג, אבל רגע לפני שאתם מתייאשים תנו לי להזכיר לכם שבדיוק כמו שאנו מסוגלים להקדים את כניסת היום השביעי – השבת,כך אנו מסוגלים להקדים את תחילת האלף השביעי – ולהחיל כבר כעת את עידן הגאולה.
מעבר לכל הניסים והנפלאות להם אנו מצפים בימות המשיח, ההבדל המשמעותי ביותר בין חיינו כיום לחיינו בעידן הגאולה הוא בתחום המודעות. בעוד שכיום אנו חיים במודעות גלותית במסגרתה קשה לנו להבחין בנוכחות האלוקית בעולמנו. הרי שעידן הגאולה יתאפיין במודעות שונה לחלוטין, כפי שמתאר זאת הנביא “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.
אלא שאיננו חייבים להמתין לביאת המשיח כדי לדעת את ה’, אנו יכולים להתחיל ולטעום מכך כבר כעת באמצעות לימוד תורת החסידות המלמדת אותנו לראות את הנוכחות האלוקית בנשמתנו, ובסביבתנו.
ביום שני השבוע יחול יום י”ט בכסלו, זהו היום בו השתחרר ממאסרו רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב”ד ומחבר ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב”ד. יום זה מכונה בשם “ראש השנה לחסידות” שכן בו ניתן משמים האות להתחיל ולהפיץ את מי מעיין תורת החסידות, במטרה לעזור לכולנו לדעת את ה’ ובכך לא רק להכין את העולם לקראת הגאולה אלא אף להקדים ולזרזאת ביאתה.
חבר’ה, זה יום שישי היום, ויש לנו יציקה של גלות על הראש, מצאו את שיעור התניא הקרוב לביתכם, התחילו ללמוד חסידות, ועזרו לנו להקדים את כניסת “יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”.
שבת שלום!