לפני יום כיפור – כמה קטעי סניגוריה על נשי ובנות חבד
שליחה במקום חדש. אמא לכמה ילדים צריכה ללדת בשבועות
הקרובים.
כשהייתי אני לפני לידה ציירתי לעצמי מה יקרה כשאצטרך לנסוע
לבית יולדות, ומישהו חייב להשאר עם הילדים בבית. דמיינתי איך אני
פונה לשכנה שלידי ומעירה אותה באמצע הלילה, או את זו שמעליי.
כל אחת מהן תסכים להחליף אותי עד שבעלי יחזור לטפל בהם. גם
אם זה יקרה בשבת הן תיקחנה את הפיקוד, תצרפנה את הילדים
לקידוש ולסעודת שבת והכל על מקומו יבוא בשלום. הייתי נרגעת
מהתכניות שתיכננתי והולכת לישון רגועה יותר וגם ללדת היה לי יותר
קל בלב. הרגשתי שהעניינים מסודרים והכל בשליטה.
מה עושה השליחה החדשה בעיר – אין לה ידידות שומרות תורה
ומצוות, אין לה עדיין ידידות בכלל, מה עושים? מי נשאר עם
הקטנים? הגדולים לומדים בארץ או רחוק מהבית, לעיתים אין גדולים
– כולם קטנים.
כשהילדים שלי היום שליחים אני רואה בעיני בשר את השגחתו של
ה’, הוא מנהל את העיניינים, ועוזר לא רק בכפר חבד, בסביבה
חבדית תומכת, לא רק ליד המשפחה, אלא גם במקומות רחוקים
וזרים.
ליל שבת, המשפחה חוגגת ליד השולחן הערוך, גם שלושה אורחים –
משפחה שמתחילה להתקרב, מצטרפים לסעודה.
האמא מזעיקה את הבעל באמצע הסעודה, חייבים לנסוע ללדת. וזה
דחוף, העיתוי – הכי פחות מוצלח. שבת ויש אורחים, אין ברירה –
הבעל מיידע את האורחים שאין ברירה, הם נשארים ולא חוזרים
לביתם. הוא גם מזמין אמבולנס. אם המשפחה יורדת מהקומה
החמישית (בדיוק עכשיו המעלית מקולקלת), דוהרים לבית הרפואה.
נס שהגעתם עכשיו – אומרים הרופאים לאחר שנולד התינוק בניתוח.
עכשיו – הכל בסדר, אם הייתם מאחרים לא היינו מצליחים להציל את
האם והתינוק מהמצב המורכב.
הרבה חשבתי על השליחה הנפלאה שגם במצב כמעט בלתי אפשרי
– העניינים בשליטה. אני בטוחה שהמחשבות טורדות אותה – אבל
איש אינו יודע, עושים את מה שצריך וממשיכים.
הבעל הגיע ב – 3.00 לפנות בוקר הביתה, שיחרר את האורחים,
והמשיך לטפל בילדים.
שליחה גם לפני לידה – מארחת. שליחה גם לפני לידה, מתפקדת,
איננה נותנת למחשבות מציקות לבלבל אותה. הרבי איתה, יש אמונה,
יש בטחון.
ועוד סיפור על לידה ועל תושיה ועל עזרה מיוחדת משמים.
השליחה שלנו ילדה, גם היא בניתוח, הלידה בליל שישי. ברור
שהבעל צריך להיות איתה בשבת, בארץ הנכריה. מי יישאר עם
הילדים? שלושה קטנטנים. יש דווקא ידידים מהארץ – אנשי בטחון
עם נשותיהם, חברי הסגל הדיפלומטי, אבל אי אפשר להשאיר את
הילדים בביתם, הם כולם אינם שומרים תורה ומצוות.
ניסו לחפש ולשווא, אין בייבי סיטר. הסבתא גרה בארץ ותגיע רק
אחרי שבת. אוכל אין בעיה – הטבח במסעדה של בית חבד דואג לזה,
אבל מי ישאר עם הילדים, שבת שלימה?
הם נזכרו שיש מורה בבית הספר שלהם, מבנות הקהילה המקומית,
שומרת שבת ומוכנה לקבל את התפקיד.
ה’ עוזר – אמרנו, והשליחה כנראה בנויה אחרת. היא בטוחה בעזרה
משמים. ומחשבות מטרידות אינן מציקות לה…ואולי כן, אך היא לא
מדברת על כך ולא מספרת היא פשוט מתמודדת.
ומשהו על בת חבדית ועל סיפור אמיתי של סבתא
חנות מותגים ירושלמית. פגשתי שם אשה ששביס על ראשה. –
מספרת הסבתא. איך שהוא נודע לה שאני חבדית. והיא סיפרה
וסיפרה שבעלה לומד חסידות בעקביות, שהם כבר ממש חבדים וגם
הילדים מתלהבים. היו לה גם כמה נקודות של בקורת על חבד – למה
אתן עושות כך? ולמה אתן כך? ניסיתי לענות, חשבתי אולי כדאי
לשתוק, לא ידעתי איך מגיבים לשאלות מעט מקנטרות. ראיתי שהן
באות מנקודה חיובית שבלב, האשה באמת רצתה לדעת.
מה עושים? הייתי במבוכה גדולה, הטלפון המצלצל הסיח את הדעת.
מושקי נכדתי על הקו. מושקי יקרה – אמרתי לה- לפני שאת מדברת
אני רוצה לשאול, יש פה בחנות תיקים וארנקים יפהפיים אולי אקנה
לך אחד?
– אין צורך סבתא – למה – שאלתי? החנות הזאת היא של מותגים –
המשכתי להסביר, – את יכולה לסמוך על הטעם שלי, אקנה לך
משהו יפה ועדין שמתאים לטעם שלך. את לא רוצה איזו מתנה
יפה ליום ההולדת? נדמה לי שהארנק שלך כבר מהוה, אולי בכל
זאת?
האשה עם השביס שמעה את כל השיחה. הבנתי שהיא מעוניינת
להקשיב לשיחה אותנטית, ששווה יותר מההסברים שלי.
מושקי המשיכה להקנות לי דעת –סבתא יקרה, חבל לבזבז על
מותג, אקנה לי ארנק בהזדמנות, כדאי אולי לקנות ספר? אני
יודעת שהיא תולעת ספרים, ואיני מתמצאת בשוק הספרים. –
איזה ספר לקנות לך?
הסתובבתי בגאולה, בירושלים כשהמון חנויות ספרים מקיפות
אותי. – אני רוצה ליקוטי שיחות של הרבי בעברית, אם יש בכריכה
רכה, שיהיה לי קל לשאת אותו.
האשה עם השביס יצאה מכליה, את זה רוצה בת חבדית כמתנה
ליום ההולדת?
– בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה – היא הגיבה בהתפעלות, נערה
צעירה מתווכחת עם הסבתא ומבקשת ליקוטי שיחות.
אם הייתי ר’ לוי יצחק מברדיטשוב היה לי מה לומר לקב”ה בערב
יום כיפור.
גם כשאני סתם אדם פשוט יש לי השנה עם מה להכנס ליום הקדוש…