יחסי אמהות | מהרצאות הכנס

התאמה או שונות בין אישיות האם והבת

כל אם שיושבת פה אתנו יודעת שיש ילדים שהיא מבינה , מזדהה וקל לה יותר לגדל , וילדים שמהווים אתגר והקשר אתם אינו זורם באותה קלות. לעיתים זה משתנה בגילאים שונים של הילד בהתאם לצרכים החדשים והיכולת של ההורה לספק אותם. כמו למשל מתבגרת שהיתה פתוחה וצמודה לאמה ולפתע מסתגרת ומתרחקת והאם נעלבת כי אינה מבינה את הצורך של הבת לבנות זהות עצמאית.
במחקר על הורות בפסיכולוגיה בעשורים האחרונים , עלתה מודעות ל”התאמה” או “חוסר התאמה” בין אישיות האם והילד כמפתח להבנת הקשר שנוצר ביניהם.
אבל אנחנו כחסידים יודעים שהכל מדויק , שבהשגחה פרטית מופלאה שבה יורדת דווקא נשמה זו של ילדנו עם מלבושי הנפש שנתנו לה .ואם יש קושי ביחסים הוא נשלח אלינו כדי לתקן , כדי להתפתח להיות אדם טוב יותר וללמוד לאהוב בצורה שמתאימה למי שמולנו.
לעיתים נובעת חוסר ההבנה משונות בדפוסי האישיות של האם והבת. לדוגמא , בת חברותית שמשקיעה הרבה ביצירת קשרים ורכישת השפעה בקבוצת הכיתה , מול אם שבאישיותה מופנמת, היתה משפחתית מאד כילדה ובלתה הרבה בבית ורואה בצורך של הבת בחברות ויציאה מהבית כעלבון ודחיה שלה ושל המשפחה. נחוץ לצאת מעצמנו ולראות את הזולת עם הייחודיות שבו כדי להבין את פעולותיו.
או , דוגמא נוספת, בת תלותית באופיה שזקוקה לתמיכה וליווי ואמה , עם אופי עצמאי ובטחון רב, אינה מבינה צורך זה ודוחפת אותה לעצמאות , לעיתים טרם זמנה, והבת חווה זאת כהרחקה והתנערות מצד האם.
אביא גם דוגמא מחדר הטיפולים שממחישה את האפשרות לתקון וריפוי כאבים שנוצרו מאי הבנות ביחסי אם-בת.
בת מתבגרת מהתיכון חלקה אתי לפני שנים את הזרות שהיא מרגישה במשפחתה והמרחק והעוינות שנוצרה בינה לאמה שמביא להתפרצויות והשפלות מצד האם ועקשנות שלה שלא לדבר ולא לשתף פעולה עם האם. היא הרגישה מגיל קטן שכבת הגדולה במשפחתה היא מנוצלת על ידי האם ושאינה חשובה לה לעומת הקטנים שנולדו בצפיפות אחריה. בשיחה עם האם התגלה כאב רב על ההתרחקות והעוינות של הבת כלפיה , וחוסר אונים מוחלט מול מה שהיא חווה כהדיפה של כל נסיון התקרבות מצידה. תקיעות עם כאב רב לשני הצדדים.
נפגשנו יחד. אם ובת. בקשתי מהאם לתאר את הבת כתינוקת, פעוטה, והיא החלה לספר בגעגוע רב על התקופה הנפלאה שבה שררה קרבה רבה בינהן. היא ספרה שכבר מניל 6 חשה שהילדה מתרחקת ונסגרת והיות ועברו אז משבר כלכלי שסחט את כל כוחותיה לא מצאה אנרגיות לטפל בבעיה. הבת שמעה לראשונה על המצב הקשה שהיו בו, והיתה בהפתעה מוחלטת ומבוכה כשאמה פרצה בבכי על הנתק שנוצר בינהן. מפגש אחד גלוי ואמיתי חולל מהפך ביחסים שלהן. הבת ראתה לראשונה את אמה כאדם רגיש, שמתוך עלבון וחוסר אונים מתפרצת ותוקפת, והאם לראשונה ראתה את הבדידות והנטישה שחוותה בתה כבר שנים. שלא הבינה את עוצמת קנאתה באחאים הקטנים וסרובה לגדול מהר כדי להפוך לעזר לאם העמוסה.
לבנות אמון מחדש ולתקן יחסים לא קורה מיד . קשה למחוק מילים קשות או התנהגויות פוגעות, אך נפתח פתח לסליחה ותקון. המתבגרת פתחה פתח להתקרבות מחדש והאם למדה להתמקד בחיובי שבבתה ולבטא הערכה ותודה כלפי מאמציה לשתף פעולה במשפחה.
הבדל נוסף בין אם ובת שמשפיע על חווית האמהות הוא צורות ביטוי האהבה והצורך של הילד כנגד.

צורות ביטוי שונות של אהבת אם וצורך הילד

לכל אם יש דרכים שונות שבהן היא נוטה לבטא את האהבה והמחויבות האמהית לילדיה.
מגע פיזי – יש אם שקל לה לבטא אהבה דרך מגע , ביטוי אהבה שנזקקים לו מאד ביחוד בינקות ובגיל הרך אך ממשיך להעביר את תחושת הקשר גם בהמשך החיים. יש אם שקשה לה יותר עם מגע , אולי כי גם במשפחתה שלה לא קבלה כך אהבה. יש ילדים שיתאים להם סגנון אמהי זה ויש אחד או יותר שישארו בצמא רב למגע וגעגוע לאמהות טובה עבורם.
דרך העשייה – יש אם שבמעשיה הרבים מבטאת את אהבה ואכפתיות היא תבשל את האהוב על ילדיה , תסדר את חפציהם, תעטוף מחברות ותצייר שער, ותכין סנדוויצים “מושקעים” שיעוררו קנאה בכיתה.
עבודה קשה – אם אחרת עובדת עד כלות הנשמה כדי להעניק לילדיה כל מה שאפשר , חוגים ובגדים , ורוצה לשמח אותם בקניות ומתנות. אולי על רקע מחסור שסבלה בילדותה.היא תעלב קשות אם תגלה שיש בין ילדיה כאלו שאינם יודעים להכיר תודה על כך ויאשימו אותה שעבדה שעות ארוכות ולא היתה מספיק לצידם בביתם.
דבור אוהב= היכולת לבטא רגשות במילים כמו ” נשמה שלי” “כפרה” “ אין כמוך” “יפה שלי” “מקסימה את”. אם שיודעת להודות במילים על עזרה שהילד נותן, מחמאות , יכולת ביטוי אהבה שכל אמא כדאי שתפתח. יש מאתנו שקשה לנו יותר. שחושבות שזה ברור עד כמה אני אוהבת ואין צורך במילים.
אמפתיה לרגשות הילד ורגישות למצבי הרוח שלו – הילד מרגיש שאמו קשובה , מבינה, פנויה לשמוע אותו. אם זו תחפש הזדמנות לשיחה פרטית עם בתה, תתעניין ברגשותיה. בגיל ההתבגרות יכולת זו חשובה במיוחד. אבל גם כאן, אם האם תרדוף מידי, הבת עלולה לחוות אותה כ ” חופרת” אם הצורך שלה פחות באופן ביטוי אהבה זה.

כשמבינים את צורות הנתינה של האמא לעומת ציפיות וצורך הבת מולה , כיצד היא היתה רוצה שיבטאו אהבה כלפיה – יש פתח להבנה , שינוי והכרת תודה על מה שכן נתן.

מתי נתן לתקן ולפתוח פרק חדש ביחסים בין הורה וילד?

כל החיים. יש לי חברה שהתפייסה עם אמה ליד מיטת חוליה בסוף ימיה. היא הרגישה שחרור אדיר ושמחה שהספיקה לסלוח ולקבל אהבה שבמשך שנים רבות לא ראתה שקיימת. אבל ברור שזו גם החמצה גדולה של שנים שלא נתנה לאהבה זו אפשרות ביטוי.

בגילאי ההתבגרות, כשהבת מודעת יותר לעצמה ומסוגלת לתפוש ולהבין גם את הוריה כבני אדם , יש פתח להידברות והבנה מחדש. זאת בתנאי שההורה מוכן להקשיב בלי התגוננות ובלי נסיונות הכחשה. אין מציאות אחת אוביקטיבית ! יש חוויות שונות ,ולעיתים פרשנויות הפוכות לארועים שקרו ביחסים. חשוב להכנס לנעלי השני ולהבין את הספור שלה. להמנע מהאשמות והתנצחויות על “האמת” ולשמוע את החוויה של ארועים אלו ומשמעותם למי שמולי.
טבעי שהילד מצפה מההורה שיקח אחריות על תקון הקשר אך לא תמיד מסוגלת האם לעשות זאת ללא עזרה. חוששים מהכעס, מרגשות האשם, מהכשלון שנרגיש כהורה. לעיתים ההורה אינו רגיש מספיק לקלוט את האיתותים שמשהו מכביד ומעציב את ילדו.
אני ממליצה לכל בת מתבגרת עוד בטרם יציאתה לחיי נשואין לשפר את הקשר עם אמה ו”לסרב” לצאת לחיים בלי ליווי של אהבת אם ומסירות אמהית. לא לותר על נסיון ליצור הבנה ופיוס. כשיש בנו מרירות וכאב וחשבון עם הורה שלא סגרנו , זה עלול לפגוע ביכולת שלנו ליצור אמון וקרבה עם בן הזוג ויגזול משמחת החיים בעתיד.כשהופכים לאמהות , הגעגוע והצורך באמהות טובה עבורנו מתעצמת מול הנתינה הנדרשת כלפי הילדים בחיינו.

אני עשיתי ברור כזה של יחסים ביני לאמי בגילאי העשרים לחיי , בהתכתבות, והבנתי עד כמה חששה מההסתגרות שלי וחשבה שאני רוצה חופש מוחלט מצידה. מה שאני חוויתי כאדישות, היא חוותה כמאמץ על שלה להעניק לי עצמאות וחופש. בזכות הברור וההבנה, זכיתי לאמהות נפלאה לאורך כל השנים אחר כך.
נכון שיש מקרים קצוניים שבהם חווה הילד עוולות קשות שבלי סליחה וחרטה מצד ההורה יהיה קשה לילד לתת פתח לבניית אמון מחדש.

הזדמנות נוספת לשפור ביחסים קורית כשהבת הופכת לאם. כשמתאהבים בתינוק שנולד ומוכנים לשאת לילות עם שינה מועטת , בכי , צורך בטיפול מתמיד, מעריכים אז מחדש את האמהות שנתנה לנו ולו כתינוקות. מבינים שהיה משהו שאמא שלי עשתה טוב בינקותי אם גדלתי להיות אדם נורמאלי , מסוגל לקשר וערכי. וויניקוט , דמות טיפולית חשובה מאנגליה, אמר שהרגע שאנו מקבלים הכרה שהיינו הורים מספיק טובים הוא כשהבן או בת מבקשים מאתנו לשמור על תינוקם.

לבעלות התשובה שביננו

לבעלות התשובה ביננו , שמרגישות לעיתים קרובות בקורת על החינוך שנתן להן , או החסר , ומאוכזבות אם ההורה לא נסחף בעקבותיהן לראות את האמת ולעשות מהפך בחייו , כדאי להתבונן ולזכור – שלולא ההורות הטובה שקבלנו יתכן ולא היינו יוצאות לחיפוש רוחני ומוצאות את הקשר לתורה , לחסידות , לרבי.
כשחגגנו לאמי יומולדת 85 וישבתי לכתוב ברכה ותודה , נדהמתי מהגילוי שהרבה מהמסע שלי הוא בזכותה. היא העבירה לנו באישיותה וחינוכה את הבוז לחומרי ולרדיפת הכסף, ערכים של יושר ואמת, אהבה ללמוד ולדעת וכיצד להשליט מח על הלב ממש כמו שהחסידות דורשת. הספקתי להודות לה על כך. הכרת הטוב. היכולת להודות על מה שקבלנו ולסלוח על מה שההורה לא מסוגל היה לתת.
גם לילדים שלנו יש טענות על ההורות שלנו ולצעירןת שבנו זה עלול לקרות לכן כאמהות לעתיד. התמקדו בטוב, למדו את השעורים שהקב”ה זמן לכן דרך ילדיכם או הוריכם ונבנה עולם עם יותר מקום לאהבה ונתינה בגלוי.
חודש אלול שהתחיל הוא הזדמנות נפלאה להתקרבות ואהבה – “אני לדודי ודודי לי.”