מתי יש לומר, האם ניתן למדוד את המרחק בזמן? היינו, כשנוסעים כך וכך דקות, מתי כבר אסור לומר? מה עם אדם שנוסע יום יום באותה דרך?
מה עם נסיעה כשכל הדרך יש נקודות יישוב, כמו למשל, מכפר חבד לנחלת הר חבד?
תשובה
תפילה זו מקורה בסוגית הגמרא בברכות כט ע”ב, על פי הוראת אליהו הנביא לרב יהודה, ויש בה שתי עניינים א. שהיוצא לדרך נוטל רשות מקונו, ב. תפילה ובקשת רחמים שהדרך תעבור בשלום.
ויש מהאחרונים שפקפקו בחיובה בזמנינו, שאין לסטים וחיות רעות בדרך, (ואם הסכנה היא מפני תאונות דרכים , הרי גם בתוך העיר יש תאונות ולא תקנו מפני זה בלבד) ולכן היו שאמרו תפילת הדרך ללא שם ומלכות.
למעשה:
- היוצא לדרך מחוץ לעירו לדרך בין עירונית כאשר יוצא מהעיר מרחק של כארבע ק”מ יאמר תפילת הדרך, בשם ומלכות, וגם אם יש ישובים סמוכים יכול לומר בברכה ולסמוך על הדעות המתירות לומר תפילת הדרך בברכה,
- אם נוסע מידי יום לעבודה אומר הברכה מידי יום.
- הנוסע מחוץ לעירו לכמה ימים, אומר ביום הראשון בנסיעה בשם ומלכות.
הרבי הרש”ב נהג לומר תפילת הדרך מיד לאחרי תפילת שחרית ללא שם ומלכות במשך כל הימים שהיה מחוץ לביתו.
- אם הנסיעה מתארכת כמה ימים אומר ביום הראשון בשם ומלכות ובשאר הימים ללא שם ומלכות עד שמגיע למחוז חפצו.
בשנת תש”כ כשנסע הרבי לקעמפ גן ישראל עצר רבינו באמצע הדרך לאמירת תפילת הדרך ואמר תפילת הדרך בשם ומלכות[1] .
ויהי רצון שנזכה ליליך לבית המקדש לגואלה האמתיתי והשלמה בקרוב ממש.
[1] והרב שמואל לויטין הציע לטעום משהו לפני תפילת הדרך כדי להסמיכה לברכה שפותחת בברוך (כיון שתפילת הדרך מסיימת בברוך ואינה פותחת בברוך), ואמר הרבי שמסורת בידינו מאדמוה”ז שפסק שאין צריך להדר בלברך על אוכל לפני תפילת הדרך.