ג תמוז – אצל הרבי | סיפור חסידי

הצהרת נאמנות

שליח חדש בא למדינה, יש צורך במסמכים, אם אין מסמכים מתאימים – השלטונות עלולים לגרש אותו.
לפני למעלה מ 20 שנה הגיע שליח צעיר למדינה גדולה באסיה, הדילמה היתה רצינית – לבקש אזרחות של מדינת השליחות, או להמשיך בלעדיה, שם זה בהחלט היה אפשרי. הוא החליט כן להתאזרח , גם בגלל שיש בכך זכויות שונות ובעיקר כי הוא שליח במדינה, ממילא, הוא חייב להיות אזרח שלה.
הוא החל בהליכים ביורוקטיים מסובכים, שכן, במדינה הזאת שהיא מדינת העולם השלישי – לא מקבלים אזרחות כל כך בקלות, במשך שנה הם מעניקים לכמה עשרות אנשים בלבד את הזכות הזאת, וגם זאת רק לאחר מסכת של טילטולים וטירטורים.
השליח שלנו עבר את כל השלבים הביורוקרטיים בהצלחה, נותר לו רק השלב האחרון – פגישה עם המלך בכבודו ובעצמו, והצהרת אמונים בפניו.
פגישה כזאת נערכת אחת לשנה לכמה עשרות אנשים ביחד, כל אלו שעברו כמוהו את השלבים המוקדמים.
הודיעו לו על המועד המיוחל, בו עליו להפגש עם הוד מעלתו ולהצהיר לו אמונים.
התאריך נקבע לתקופה שלפני ג’ בתמוז. הנסיעה לרבי אורכת 24 שעות. גם בחזור זה כך, חישוב פשוט הראה לו שיוכל לשהות באוהל 3 שעות בלבד, ולהתפלל שלא יפסיד את הפגישה עם המלך.
לנסוע דרך ארוכה כל כך בשביל 3 שעות? אולי לוותר על הנסיעה? הוא לא ידע מה לעשות, שליח צעיר, זה מכבר הגיע למקום שליחותו, ואי אפשר לבטל או לדחות את הפגישה עם המלך.
לאחר התלבטויות והיסוסים – פנה אל המשפיע, – בג’ תמוז – ענה לו – לא להיות אצל הרבי?!
הוא כמובן, נסע, היטלטל הלוך וחזור והגיע ישירות אל הפגישה, כאן חשכו עיניו, הוא כמעט התעלף, האחראי הודיע שהמלך אינו יכול להגיע ועל כן הם יצטרכו להקריא את ההצהרה בפני שלושה פסילים אחד גדול ולצידיו – שנים קטנים…
הוא חשב שאולי מן הראוי לברוח משם מיד, הרי גם פושעי ישראל מוסרים את נפשם במקרה כזה…
האחראי טיפל בינתיים בפסילים הזיז אותם מכאן לשם, תוך כדי כך אחד הפסילים הקטנים נפל והתרסק. השליח העלה קצה חיוך על שפתיו, אבוי אם מישהו היה מגלה שהוא שמח.
האחראי האומלל לא ידע את נפשו, החל לאסוף את השברים, היה נבוך וכעוס, טוב – פנה אל הממתינים ואמר – תצהירו את הצהרת הנאמנות שם ליד התמונה של המלך…
השליח קיבל אזרחות.