קטע מתוך משאו המאלף של הרב יעקב שוויכה, מראשי ישיבת תות”ל המרכזית בכפר-חב”ד, שנשא ב”שבת קודש לרבנית”- כנס חורף לקראת כ”ב שבט תשע”ה
בהכנה למתן תורה, הפנייה לנשים קדמה לפנייה לגברים, “כה תאמר לבית יעקב”. לפני שהקב”ה נותן את התורה, שתלווה את עם ישראל ותהיה המפתח לחיים היהודיים בכל הדורות, ההכנה לכך והצלחת הדבר תלויות בנשים. לכן, בהכנה למתן תורה פנו תחילה לנשים. הסבר הדבר: לימוד תורה אינו דבר קל. בלימוד זה לא רואים תועלת גשמית, תכלית של פרנסה או תואר ותעודה, זהו לימוד לשם מטרה רוחנית. בלימוד תורה ישנם קשיים, קשיי הבנה, קשיי שפה, הלימוד הוא מורכב ועמוק ומצריך יגיעה והתמדה, וכדי להצליח למרות הקשיים – לאישה יש חלק גדול בהכנה לכך.
שמעתי סיפור מאת הרב ראובן גלפרין מנחלת הר חב”ד, על נער יתום ברוסיה, מבית חסידי, שהדרדר מדרך הישר, התחבר לחברים לא טובים והגיע לפשע. המשטרה הרוסית חיפשה אחריו בגלל מעשיו הפליליים, ואחד החסידים, ידיד של אביו שנפטר, נתן לו מחסה בביתו. הבחור שהה שם, אך המשיך בדרכו. יום אחד, ראה הנער שהחסיד מגיע הביתה ומכריז: “דער אינגל קומט” – הילד מגיע. הבית החל לקבל תכונה, הנער רואה שמתכוננים בהתרגשות לבואו של מישהו, והוא חושב לעצמו – בגלל איזה ילד שמגיע יש כזו תכונה? מן הסתם ‘ילד’ הוא שם קוד למשפיע חשוב, אישיות נעלה, שאמור להגיע לכאן. מיום ליום גברה התכונה, הוא רואה שעורכים קניות בשוק, מכינים את הבית, לקראת היום המיוחל מכינים מאכלים משובחים, והנה הגיעה העת ודפיקות נשמעות בדלת. בפתח עמד בחור רזה וצנום שהגיע ללמוד ב”תומכי תמימים”. הנער נוכח לראות, שאכן, כל התכונה נעשתה בשביל ‘דער אינגל’ – הילד, נער צעיר שהגיע ללמוד תורה בישיבה. לאחר שראה את החשיבות הרבה שייחסו בני המשפחה ללימוד התורה וכיצד קיבלו את פניו של הנער שהגיע ללמוד בישיבה, הדבר פעל עליו רושם כה חזק, עד ששינה את מסלול חייו לגמרי, ולבסוף הקים בית חסידי וזכה להיות אב למשפחה חסידית ענפה. השינוי הגדול שעשה בחייו לא הגיע מתוך דיבורים או הסברים, אלא מתוך אווירה בלבד.
סיפור זה מהווה דוגמא לאווירה שעלינו ליצור בבית סביב לימוד תורה, שיכולה להתבטא במגוון אופנים: כאשר ילד מצליח בלימודיו, מסיים מסכת, ובבית עושים מכך ‘רעש’, אופים עוגה, חוגגים ברוב רושם, או שהאימא דואגת לשקט בזמן שהאבא או הבן לומדים תורה, וכן הלאה. האווירה בבית מבטאת כבוד, הערכה, חשיבות – זוהי ההכנה ללימוד תורה שתלויה באישה, “כה תאמר לבית יעקב”, והכנה זו מביאה להצלחה בלימוד. הלימוד, אכן, אינו קל ודרושה יגיעה, אך כאשר ישנה הקדמה של עידוד, תמיכה והערכה מהאישה ומהאם, אז יהיה קיום ל”מתן תורה” ולהצלחה בלימוד התורה.
בעבר היה קיים ויכוח אידיאולוגי בין שני זרמים בחסידות, אדמו”רי בית קוצק והצדיק רבי נפתלי מרופשיץ. בקוצק אחזו בעבודת ה’ ובלימוד תורה בלי בליטות ו’רעש’, ללא ביטויים חיצוניים, ובלי לעורר תשומת לב. ואילו ברופשיץ שמו דגש על ביטוי חיצוני, ביטוי של רגש עם הרבה הבעה ורושם, ניגונים, מנהגים ומאכלים מיוחדים, בחגים ובכל עניין בעבודת ה’. במשך השנים קרה דבר מעניין: לדרך של בית קוצק לא היה המשכיות, ולרופשיץ היה המשך בדורות הבאים. על כך דרשו את הפסוק: “הנסתרות לה’ והנגלות לנו ולבנינו עד עולם” כשהדברים נסתרים זה מעולה, אבל זה נשאר בינינו לבין הקב”ה, “לה’ אלקינו”. כדי שיהיה “לנו ולבנינו עד עולם” הדברים צריכים להיות גלויים ומוחצנים, וכך בנינו יראו ויפנימו. כשהילדים רואים ביטויים חיצוניים, שמחה, ריקודים, אווירה – אזי הם מתחברים, מזדהים וממשיכים בדרך זו.
