עומקה ופשטותה של החסידות
בהגיעו למוסקבה, הציג עצמו דוד כ”היסטוריון יהודי, כותב רק מה שלמדתי בעצמי בשטח”. דוד כבר ביקר פעם בסין, חי שם כמה שנים ולאחר שנטמע בינותם, חקר ועוד חקר, הבין ודרש, גלל את מסכת חייה של סין העתיקה.
כעת, מששמע על כת יהודית בשם ‘חסידיזם’, שם פעמיו לעבר מוסקבה והנה הוא רוצה ללמוד על אנשיה, תורתה, מנהגיה וכו’. “מה שנשמע שלא מכלי ראשון-כאגדה יחשב”!
ניאותו החסידים ללמוד איתו בתנאי אחד. כיסוי ראש-כיפה. אך דוד שלנו חוזר שוב לראשית הסבריו והוא כבר שוב מספר על שהינו רק היסטוריון, ואינו מתכונן או מעוניין לבצע את רזי הכת-בפועל. משנוכח כי החסידים לא יניחוהו-ניאות. ויפן כה וכה-כשכיפה למראשותיו.
חלפו כמה שבועות ההיסטוריון שלנו חוקר ולומד, לומד וחוקר. והנה החסידים בהוראה חדשה: “ה’נעגל וואסר’ שיהודי נוטל בבוקר הינו מטהר את האדם” ועל כן ידידנו, כדאי גם לך ליטול ידיך בראשית היום. ודוד-בראותו את המצב, מסכים גן לכך.
והנה, זה עוד לא הכל. “ברכות השחר ידידנו”! וכי כיצד תחל את יומך בלעדיהם? ויסכים.
כעבור תקופה, הגיעו החסידים ב”מבצע” חדש. תפילין! בוא ידידנו, הבה תניח תפילין! לזה כבר דוד לא היה מוכן. לא הגעתי הנה על מנת שהכת אותה אני חוקר תצוד אותי לשורותיה, חשב. “דוד, אם לא תפילין, לא נוכל לשבת איתך ללמוד”. נו, וכי נשארה לו ברירה? לשם מה הוא הרי הגיע הנה.
באותה תקופה, ר’ שמחה גורדצקי עזב את העיר למשך שנה וחצי. והנה, לכשחזר, מצא להפתעתו את דוד מיודענו כחסיד מן השורה. זקן וכובע…כבקי ורגיל בכת שבא לחקור.
“תגיד”, התגרה בו ר’ שמחה, “אמרת שאותך לא יצליחו לסחוף, שהינך היסטוריון ולא חסיד. אהה..רואה אני שגם אותך תפסו..”
“נו ר’ שמחה, אתה הרי חסיד גדול. ודאי יודע הינך מה חידש האדמו”ר הזקן בחסידות. אדמו”ר הזקן לקח את ההכי עליון וחיבר עם ההכי תחתון שיש. וההסבר- חיות העולמות-זה מהממלא כל עלמין שהינה הארה קטנה לגבי הסובב כל עלמין. והכל-לגבי עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, לא תופס מקום כלל, ולית מחשבה תפיסא בו, ואף אחד לא יכול להשיג עצמותו. ע”י מה ככן אפשר לקחת ולהשיגו?-ע”י מצוות מעשיות.
“אני”, ממשיך דוד, “הרגשתי זאת בעצמי. ככל שהתקדמתי והעמקתי יותר בלימוד החסידות, הרגשתי צורך להוסיף עוד מצווה, עוד הידור, וככל שהוספתי יותר במעשה, הבנתי לעומק יותר עניינים בחסידות…
(סיפר ר’ שמחה גורדצקי )
