ערב מתן תורה פנינו למספר נשים ובקשנו שתאמרנה לנו איך הן הופכות את ביתן לבית של תורה.
התשובות היו מפתיעות ומחכימות:
בחרנו את הנשאלות באקראי ויש הרבה מה ללמוד וליישם., בעיקר לנו – האמהות והנשים.
הנשאלת הראשונה – גב’ ג. מירושלים. נהנתה מהיזמה שלנו והביאה סדר יום רציני ומסודר כשלימוד התורה תופס בו מקום של כבוד. בכל סעודה יש דבר תורה, היא מסבירה, ואם בעלי איננו בבית – אני אומרת, גם בכל יום של חול. אנחנו חוזרים תניא בעל פה ואנו עומדים לסיים את ליקוטי אמרים, כך בתרגולת היום יומית. יש גם סיפורי חסידים ודבר הלכה. וכשקורה איזה פנצ’ר הלכתי מתעוררת סערה והילדים בעצמם מתקשרים לאבא לברר מה עושים. הדברים נעשים בצוותא, למשל, בימים אלו, היא מודיעה על ספירת העומר וכולם סופרים, עם האמא, או לבד. כולם בעינינים.
הם גם מרבים לראות את האבא עם ספר וזה מאד משפיע, גם הם מנסים לקרוא אפילו בחמש דקות פנויות שיש להם ולאמא יש הרבה נחת רוח מזה.
גם ברכב יש לנו המון דיסקים של שיעורי תורה, כולם שומעים ומבינים בהתאם לרמתם.
גב’ שטערנא ג. מהמרכז מחזקת את הדברים –האמא צריכה לשנן ולחזור עם הילדים. מתחילים בגיל רך ביותר עם 12 הפסוקים וממשיכים הלאה עם תניא, משניות וגמרא. משתדלים גם שילד אחד ילמד עם אחיו, החל מהקימה בבוקר ועד לפני ההשכבה. מכבדים מאד את הלמדנים, הם מספרים מה למדו ליד שולחן השבת, בנוכחות האורחים, עושים מהלימוד חוויה וכיף בכל דרך אפשרית – תחרות, נקודות, פרסים וכיו”ב. הילדים מגיעים להשגים נאים – ילדה בת 4 יודעת פרק תניא וחצי בעל פה.
גם הסבא עוזר כי הוא מתעניין בלימודיהם של הילדים והם משתפים אותו. כך גם נצר קשר טוב בין הדורות ובין הילדים בינם לבין עצמם.
בעלי, שהוא שליח, חוזר ואומר אם רוצים שהילד יהיה שליח טוב, עליו ללמוד וללמוד, כדי שיהיה לו מה לתת.
סיפור מעניין ביותר סיפרה לנו גב’ ד. מהצפון
אצלנו – היא אומרת – התורה עכשיו במיוחד – מאד אקטואלית.
כל היום מדברים אצלנו על היוקר שבתורה, על כך שצריך לנהוג בה כבוד, לומדים איך לנהוג בה כבוד וכמה כיף ללמוד תורה. והעיקר – אנחנו משתדלים שהלימוד יהיה למעשה.
היום בבוקר, בשיא הלחץ, הילדים כבר מוכנים לדרך, אחרי המרוץ הגדול של להלביש, ליטול ידיים, לאכול משהו, השוקו שנשפך, השיער שסורק, הפסוקים שנאמרו והדלת נפתחת.
כן, טלפון,,,, הרמתי. זו זוהרה. ניסיתי להזכר, נדמה לי שגם הצלחתי. אבל זוהרה כבר מזכירה – אתם זוכרים שבאתם לבדוק לנו את המזוזות (אנחנו שלוחים בצפון וזה חלק מהעבודה) ואז לא היה לי מצב רוח, סיפרתי לכם שהבן שלי רב איתנו, לא מעוניין לפגוש אותנו, אפילו לחתונה שלו לא הזמין אותנו. אוי כמה בכיתי, כמה הצטערתי, זה היה נורא. ואתם התפללתם עלינו. ב”ה הוא השלים אתנו. בא לבקר הביא איתו את אשתו והתינוקת, כמה חמודים כל כך טובים. הכל בזכות התפילות שלכם….
לא מזמן אבא שלי נפטר, ואני רוצה לתת לבית הכנסת שלכם ספר תורה לזכותו.
התחלנו לשקשק, בית הכנסת שלנו הוא בית כנסת חבד, והיא בוודאי תרצה להכניס ספר תורה ספרדי,.. וזה לא מתאים למנהגי בית הכנסת. נוכל לקבל את הספר אבל לא לקרוא בו. ההקפדה על המנהגים שלנו היא מוחלטת וכל המתפללים נוהגים לפי נוסח חבד. וספר תורה חבדי באמת חסר לנו….
בגמגום ובמבוכה הסברנו לה שאצלנו משתמשים בספר עם שמלה מקטיפה, שהאותיות עליה רקומות וכמעט נוגעות בקלף והילדים באוטו כבר מנדנדים, והשעה מאוחרת ועוד מעט רק נכניס את הילדים לגנים ונתקשר אלייך.
לא מיהרנו להתקשר. לא היה לנו מה לומר ואיך להחלץ מהמתנה הנהדרת שאיננה מתאימה לאוכלוסיה שלנו.
כעבור שעה היא שוב על הקו, שמחה וצוהלת – תראו , לפני יומיים היא מספרת , ראיתי את אבא שלי בחלום, האבא היפה שלי, הגבוה איזו הדרת פנים היתה לו. אני רואה אותו בחלום מחזיק ספר תורה עם שמלת קטיפה כחולה, מהודרת , כל כך יפה.
אני רואה ולא מבינה למה שמלה? למה לא קופסה מכסף?
רק עכשיו הבנתי. אבא שלי הצדיק שכל חייו היה גבאי בבית הכנסת רוצה שנכתוב לכבודו ספר תורה כמו שאתם צריכים…
החלטנו אני ובעלי לכבד את הרמז שרמז לנו אבא ולתרום לכם ספר תורה של חבד ואתם תעזרו לנו לקנות אותו. גם סעודה גדולה נכין, הכל לכבוד אבא.
אז אצלנו עסוקים כל היום בתורה,
שמחים ומתעסקים בה.
