בימים אלו של ספירת העומר נעסוק בהלכות של בין אדם לחברו, להגביר אהבת ישראל
שאלה
האם מותר לשקר כדי לא להלבין פנים? למשל, כשעומדים ומדברים על מישהי, אפילו לא לשון הרע אלא, איך לעזור לה והיא מתקרבת ושואלת “דיברתם עלי”? האם מותר לשקר לה ולאמר – לא עלייך?
בנדון זה מוזכרים בגמרא ומדרשים הרבה מובאות שמהם משמע שערך השלום גובר על ערך האמת ולדוגמא אציין
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד ב
א. וא”ר אילעא משום רבי אלעזר בר’ שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך צוה וגו’ כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו’. (והרי יעקב לא ציוה) ר’ נתן אומר: מצוה, שנאמר: ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו’. דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב: ואדוני זקן, ולבסוף כתיב: ואני זקנתי.
ב. ובמדרש רבה – מימרא זו פותחת בלשון: “תני רשב”ג אומר גדול השלום שאף השבטים דיברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף וכו’, שנאמר ויצוו וכו’ ולא מצינו שציוה וכו’.”
ג. אלשיך תהלים פרק נב על הפסוק
ד. אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה. אמר אם תאמר שלא היתה כונתך רק להחזיק במדת דבר אמת, ועל כן סיפרת כל המאורע כאשר היה, אין זו טענה, כי הנה אהבת כו’ לומר מי יתן ובתום לבב סיפרת האמת, אך לא היה כי אם שאהבת רע מטוב. ומה הוא הטוב שלא אהבת הלא הוא, כי שקר הוא טוב בעתו מדבר צדק ואמת סלה, והוא כי מותר לשנות מפני השלום (בבא מציעא פז א), והאמת בקצת מקומות הוא חורבן עולם שהוא לשון הרע (ערכין טו ב). באופן שטוב הוא שקר לפעמים מפני השלום, מהיות מדבר אמת וצדק סלה בלי השקפה אל הפרש העתים, וזהו אהבת רע מטוב ומה הוא הטוב הלא הוא שקר שטוב לשעתו, מדבר צדק סלה, כלומר שהיה לך לומר שקר לשנות מפני השלום:
ה. ובשולחן ערוך אדמוה”ז סימן קנו הביא “ואפילו מפני השלום לא יבטיח שקר לחבירו ולא אמרו מותר לשנות מפני השלום אלא בסיפור דברים שכבר עברו (ומכל מקום צ”ע קצת כיון שהשלום גדול מכל המצות כמ”ש במ”ר פ’ חוקת ע”פ בקש שלום ורדפהו ובגמ’ התיר לשנות דבורו מפני השלום והרי”ף פ’ אלו מציאות כתב דלאו היתר הוא אלא מצוה א”כ מנלן דלשנות בלהבא אסור שמא יש להתיר ע”ד בכל דרכיך דעהו פ”ט דברכות דף ס”ג ע”א ועי’ במד”ר פ’ בראשית פ”א ועי’ באליה רבא מזה ובפמ”ג) ולא בדבר שלהבא.
והיוצא מזה שלומר לא דיברנו עלייך כיון שזה סיפור דברים שכבר עבר מותר לשנות לצורך השלום
