המפגש הייחודי והעשיר של חוג הידידות בעין גדי – ים המלח, היה חווית בריאות לגוף ולנשמה. טעימות, סיפורים, כל התמונות וכל הפרטים – בכתבה המלאה…
מפגשי חוג הידידות של נשי חב”ד – “הנשים מהשורה הראשונה” כבר קנו להם מוניטין של מפגשים מושקעים, עוצמתיים ומפתיעים בכל פעם מחדש. ואמנם, מאז החלה פעילותו של חוג הידידות לפני קצת יותר משנה, אחת למספר חודשים יוזמת הנהלת החוג מפגש חברות עם תוכנית ייחודית ומושקעת. בהמשך לכך, בחודש אלול האחרון, היה זה המסע המרטיט לאוהלי רבותינו נשיאינו בהאדיטש ובנייזי’ן וביקור מרשים בעיר המלך בדנייפרופטרובסק, בתחילת חודש חשוון האחרון נערך סיור מדהים לשילה הקדומה – מקום המשכן, והפעם עמד המפגש בסימן של חווית בריאות בעין גדי – ים המלח.
כחלק מהמפגש, יצאו חברות חוג הידידות לדרכן בשעת בוקר מוקדמת מכפר חב”ד, ירושלים וממקומות נוספים, בואכה עין גדי – ים המלח, ליום שלם וגדוש של חוויות בריאות נפשית וגופנית. עם הגעתן למלון זכו הידידות לארוחת בוקר שעמדה בסימן בריאות, מיצים טבעיים, יוגורט ושאר ירקות… זאת כהקדמה לרצף פעילויות וסדנאות מגוונות בנושא בריאות הגוף והנפש לאורך כל היום. הגב’ ד. בראל – מרפאת בשיטת התזונה הטבעית ומנהלת “בית רפאל”, הדריכה סדנת שייקים טבעיים מפירות ואגוזים, טעימות ומתכונים. מר אמיר פרלמן, מנהל מחקר ופיתוח במרכז הרמב”ם, נשא הרצאה מרתקת על אורח חיים בריא ורפואה על פי שיטת הרמב”ם.
המפגש התנהל בניצוחה ובניהולה של הגב’ איריס אהובה פייקובסקי, מחברות חוג הידידות ובעלת חברת א מחייה מפעילת סדנאות נופש ובריאות בעין גדי וים המלח.
מנהיגות שהיא שליחות
בהתאם להחלטת הנהלת ארגון נשות חב”ד, מקפיד חוג הידידות במפגשיו השונים לארח ולהתארח אצל שליחות הרבי הפעילות באזורי המפגשים. המסורת המופלאה החלה במפגש המרגש של חוג הידידות עם שליחות הרבי בדנייפרופטרובסק בביקור באוקראינה, המשיכה במפגש עם שליחות הרבי בשומרון ובחבל בנימין בעת האירוע בשילה הקדומה, ונמשכת גם עתה במפגש הנוכחי בו אירח והתארח חוג הידידות אצל שליחות הרבי לאזור הדרום וים המלח. בדומה למפגשים הקודמים, המפגש התאפיין בחום חסידי ומרגש אשר תרם עמוקות לתחושת “אחיות לשליחות”, הן לשליחות והן לחברות חוג הידידות.
כמיטב המסורת בו כל מפגש הופך להתוועדות חסידית מרוממת, גם במפגש זה נערכה התוועדות חסידית בהנחייתה של הגב’ רחל בולטון, מפתחת שיטת ‘תעצומות’, המלווה במסירות את חוג הידידות מהיווסדו, שהשקיעה רבות בהפקת יום זה. היא נשאה דברים מאלפים בזיקה לתאריך המיוחד, ז’ אדר, יום הולדת ויום פטירת משה רבנו. בדבריה, עמדה על כוחה של מנהיגות, הכוח שעמד בשורש ההצלה מגזירת המן. המן חשב, שכיוון שנפטר משה – כבר אין לעם ישראל את הזכות וההגנה של המנהיג, ועל כן שמח כשנפל הפור באדר. אך טעותו הייתה, שיום זה היה גם יום הולדתו, המורה על נצחיות ההנהגה של משה רבנו, שאינה מופסקת על ידי ההסתלקות.
ומדמותו של משה – שאבה גב’ בולטון רעיון מרתק ומעצים: “שלושה מאפיינים נדרשים למנהיג: כריזמה, יכולת דיבור, וחזון. למשה רבנו, לא היו המאפיינים הללו. הוא כלל לא רצה להיות מנהיג, הוא היה כבד פה וכבד לשון, ואפילו חזון לא היה לו, הוא אמר לקדוש ברוך הוא – תראה את העם הזה, אי אפשר להושיע אותם. לא היו לו התכונות הקלאסיות של מנהיג, ובכל זאת הוא היה מושיען של ישראל. הכיצד? מכיוון שהיה שליח. ושליח – הוא זה הפועל בכוח המשלח. משה רבנו מלמד אותנו מסר חיוני ומחזק עבור כל אחת: אם הקדוש ברוך הוא בחר בך לתפקיד, להיות במקום שלך, כאישה, כאימא, כלל לא משנה אם יש לך תכונות וכישרונות מתאימים או לא. גם אם נדמה שאין לך כריזמה ויכולת דיבור למשוך ולשכנע את הילד בצדקת הדרך, גם אם את מוצאת את עצמך ללא חזון, אבודה, מול בעיות שאינך יודעת איך להתמודד אתם, אל ייאוש! אנחנו שליחים, הפועלים בכוח המשלח. אפשר לראות זאת במוחש אצל שליחי הרבי, המצליחים ובונים אימפריות לא מכוחם ומכישרונותיהם, אלא מכוח הרבי. בכוח המשלח – אפשר לגאול עם שלם…”
הרבנית שולמית ירוסלבסקי מנחלת הר חב”ד, כיבדה את חוג הידידות בנוכחותה כחברה בחוג, ובדברי ברכה מרגשים הדגישה את הזכות והכבוד להשתייך לחוג הידידות ובכך להיות שותפות בפועל ממש בפועלו ובשליחותו הקדושה של ארגון נשי ובנות חב”ד.
אין דגים, יש חיים
הגב’ רינה אלהרר, השליחה לאזור ים המלח, סיפרה כיצד יצאו לשליחות כמשפחה עם שבעה ילדים, שעשתה מהפך בחיים כדי לחולל ‘מהפכת סדום’ למעליותא. סביבם ריחפו תמיהות: מה יש לעשות בים המלח? אפילו דגים אין בים הזה… ‘ים המוות’ – סביבו אט אט נרקמו חיים בשליחות הייחודית.
היא סיפרה על התפתחות השליחות במקום שאינו יישוב קבע עם קהילה, על ביסוס הקשר עם אנשי העסקים ובעלי המלונות, למרות התחלופה של בעלי התפקידים. על בניית המקווה בו הושקעה עבודה רבה, והפעלתו במקום בלתי שגרתי שכזה דורשת היערכות בלתי רגילה.
עוד סיפרה על יוזמות יצירתיות ומקוריות: כתיבת ספר תורה במצדה, על ידי סופר סת”ם היושב מאחורי קיר זכוכית וכותב ספר תורה, מדי יום. כשמגיעים תיירים הוא יוצא אליהם ומסביר על ספר תורה ומהותו. היוזמה עושה רושם חזק וזוכה לתגובות נלהבות מיהודים ומשאינם יהודים, המגיעים מכל העולם. מיזם נוסף הוא תכנית ייחודית לבר/ בת מצווה מכל העולם, המשלבת עבר והווה, תוכן יהודי לצד חוויה והפעלה מאתגרת. מעבר לתכנית עצמה, נשמר הקשר עם המשפחות, נשלח אליהן חומר יהודי לקראת כל חג, ונעשה גם חיבור לשליח במקום מהם הגיעו, באוסטרליה, באירופה, בארצות הברית…
הנשים נפעמו מסיפורי שליחות נסיים מפי השליחה:
“אחת התופעות הקשות כאן באזור, היא פתיחת עסקים בשבת. במפגשי יום חמישי של בעלי עם אחד מבעלי העסקים כאן, עלה הנושא. בעל העסק הסביר, שמכל שבת יש לו רווח נקי של 5000 ₪. בחודש מדובר על 20,000 ₪… בעלי הסכים אתו שזהו ניסיון קשה, זה הניסיון שלו. בשבועות הבאים, האיש המשיך להעלות את הנושא, לשאול שאלות ולדון על כך. בנוסף, סיפר לבעלי, שעוד בהיותו ילד קטן שמע על הרבי ועל חלוקת הדולרים, והביע את משאלתו, הלוואי והיה לו דולר של הרבי. בעלי אמר לו – דולר של הרבי עבורי הוא משהו מאוד גדול ובעל ערך, אבל אם אתה סוגר את העסק בשבת – אתן לך דולר של הרבי.
אחרי כמה זמן, בעלי מתקרב לקניון, ובעל העסק מחכה לו על המרפסת של הקניון וקורא לו – בוא, תגיע מהר, עכשיו. הוא מחזיק בידו שלט: סגור בשבת. הם תלו את השלט, והאיש החל לסגור את החנות בשבתות. בהמשך, בעלי הביא לו את הדולר.
עברו מספר שבועות, ושוב הוא קורא לבעלי ומכניס אותו לחנות. הוא מראה לו טופס של הלוטו ומספר בהתרגשות: אחרי ארבע שבתות בהן סגרתי את החנות, זכיתי ב- 20000 ₪…!
סיפור נוסף שאירע פה בחנוכה:
בעלי הציב חנוכיות בכל מיני מקומות באזור, ביניהם גם בצומת של עין גדי. אחרי חנוכה, פירקו את כל החנוכיות והחזירו לאחסון, ומשום מה, את החנוכיה מהצומת לא פירקו. יום אחד מתקשר לבעלי מזכיר הציבור, בעלי מבין מיד במה העניין, בוודאי כועסים על כך שלא פירק את החנוכיה. הוא עונה לטלפון ואומר מהר: אל תדאג, אגיע היום לפרק את החנוכיה. המזכיר אומר לו – לא, לא צריך. למה, כבר פירקתם? מתפלא בעלי, והמזכיר מספר שממש מתחת לחנוכיה נפער בולען. החנוכיה הייתה מגודרת, והגידור של החנוכייה הוא זה שמנע מהרכבים להיקלע לבולען. מי יודע מה היה קורה אלמלא עמדה החנוכיה…”
זיכרונות מראשית השליחות
הרבנית חני מנדלסון, השליחה ונציגת הארגון בערד, המכהנת גם כמנהלת בית הספר, שיתפה בזיכרונותיה, מימי הבראשית של השליחות בערד:
“בחודש אדר לפני 39 שנים, הייתי ילדה שגרה בנחלת הר חב”ד. הוריי היו בין השליחים לשכונה בעת הקמתה. בוקר אחד, אני מתעוררת ורואה על השולחן בקבוק משקה וכוסיות. אימא שלי הייתה אישה מאוד פדנטית, לא ייתכן שהבקבוק נשאר מאתמול בלילה. אימא, מה זה? – לפנות בוקר הגיעה תשובה מהרבי, יוצאים לשליחות בערד!
באותן שנים השליחות לא הייתה ידועה ורווחת כמו היום. לצאת לשליחות היה דבר נדיר. לא הכרתי אף חברה שהייתה בשליחות, אף ילדה מהשכונה שלי לא יצאה לשליחות. השליחים היחידים שהכרנו היו השלוחים שהרבי שלח בתשל”ו – ל”ז – ל”ח, שהיו אמריקאיים, לא קשור אלינו.
יצאנו לשליחות, הגענו לערד, מקום רחוק ונידח, אז לא היו כאן כמעט שומרי תורה ומצוות. אני זוכרת את אבי, הרב ליפסקר ע”ה, הולך בשבת עם טלית, ואנשים צועקים עליו: למה באת לכאן בלבוש כזה? רצינו לשכוח את זה, מה אתה עושה… ”
דבריה סקרו תהליך של עשרות שנות שליחות. כיום, הפכה ערד ממדבר שממה רוחני, לגן פורח, קהילה ענפה עם מוסדות מפוארים, חיי תורה, יהדות וחסידות במעגלים מתרחבים, והשליחות אינה פוסקת…
ההתוועדות הסתיימה בטעם של עוד, אך חוויות היום עדיין בעיצומן.
הזדמנות לכל אחת
לאחר תמונה קבוצתית, העבירה הגב’ איריס אהובה מ’א מחיה’, סדנת ‘ריפוי הנפש על ידי מנדלות’. לצד הניצוח על הפקת היום, מסרה איריס אהובה את הסדנה האמנותית, בה שיתפה בסיפור חייה המרתק והפגישה את הידידות עם עולם אמנותי מעשיר ומרפא את הנפש.
איריס אהובה, אמנית מחוננת בכישרון, עברה מסלול חוצה יבשות עד שהגיעה לחב”ד. היא נולדה בארצות הברית, גדלה בישראל, ולאחר הצבא נסעה לטיול-אחרי-צבא בארצות הברית. הטיול נמשך שתים עשרה שנה. אחרי תקופה של עבודות מזדמנות, היא החלה לעסוק בציורי אמנות על נעליים ובגדים בהם ביטאה את כישרונותיה. משם גדלה בקצב מסחרר, לעסק המגלגל שני מיליון דולר בשנה, כשמותגי ענק כמו ‘נורד סטרום’ ו’מייסיס’ מזמינים ממפעליה. הכסף הגדול לא הביא לאושר המיוחל, ואיריס אהובה המשיכה לתחנה הבאה בחייה, במזרח. היא פתחה בנפאל מסעדה, מפעל ליצור בגדים ורשת חנויות של תוצרת המפעל. בקטמנדו פגשה לראשונה במסירות הנפש של השלוחים, חזקי וחני ליפשיץ. היא התגוררה שם יותר מעשור, בהם התקרבה אט אט לבית חב”ד, ליהדות ולחסידות. בדרכה לארץ, עברה ב-770 בניו יורק, בהמלצת השליחה חני. היה זה בשנת הקהל תשס”ט. אצל הרבי הרגישה רצון להתקרב ולהתחזק, ובארץ נכנסה למדרשת ‘פנימיות’.
כיום היא חסידת חב”ד, נשואה, חברה בחוג הידידות, בעלת נופש ‘א מחיה’ – מיזם טרי, שנולד ופרץ אחרי שנים בהם נתקע בשלב הרעיון. את זכות ההצלחה זוקפת איריס אהובה לברכת הרבי בעקבות הצטרפותה לחוג הידידות.
הנשים המרותקות נהנו מסיפורה המיוחד, כמו גם מסדנת המנדלות האמנותית. מנדלה היא למעשה תרשים גרפי המורכב מעיגול ובו ציור או סימנים גרפיים אחרים, הנובעים מתוך נקודת המרכז. בסדנה נעשה שימוש במנדלה כתרפיה באמנות, המשלבת מחשבה, תוכן, דמיון מודרך ויצירה. התהליך הייחודי מאפשר מבט פנימה, התחברות לרגש, וביטוי משחרר לנפש.
החוויות המגוונות עוד לא באו אל קיצן: סיור בגן הבוטני של עין גדי, פינוק בספא של המלון, ולקינוח – המיצג האור קולי המדהים על הר המצדה.
תודה מיוחדת לשף אהרון פייגין ממסעדתו המפורסמת של מאיר אדוני, אשר טרח על בישול הארוחות הבריאות והמפנקות, תוך השקעה מיוחדת בשילוב מרכיבי בריאות, טעם ואסתטיקה.
ולסיכום, תודה מיוחדת לגב’ שיפי נפתלין, מנהלת חוג הידידות, אשר יזמה והפיקה את המפגש הקסום ברמה מעוררת כבוד והשתאות, תוך שימת לב ייחודית ובלתי מתפשרת לכל פרט ופרט, בכדי להבטיח את המשך המסורת של המפגשים המושלמים וגרימת התרוממות רוח רוחנית וגשמית לכל חברה וחברה.
שיפי מסכמת בסיפוק את היום הנפלא, מודה לידידות היקרות ומזמינה באופן אישי את כל מי שעדיין לא הצטרפה, “ההצטרפות לחוג הידידות היא הזדמנות לכל אחת לקחת חלק בזכות האדירה, בהחזקת המפעל של הרבי, ארגון נשי ובנות חב”ד. כל אחת מוזמנת, וכמובן, עם ההצטרפות תהיה זכאית להשתתף במפגשים המעצימים הבאים” אומרת שיפי, ומזמינה כל מי שמתעניינת, לפנות אליה אישית – שיפי: 0506-704139.
