רעיון מעובד מתורת הרבי על פרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
תני מבט במראה. מה דעתך עליה? השבוע פגשתי את המראה ב… פרשת השבוע. לכתבה המלאה…
תני מבט במראה. מה את רואה בה? לא, אל תסתכלי על עצמך… מה דעתך עליה, על המראה?
השבוע פגשתי את המראה לא רק על הקיר או בתיק האישי, פגשתי אותה…. בפרשת השבוע.
בפרשה, מצווה ה’ על עשיית כיור הנחושת. הנחושת הגיעה למשכן בתרומה נשית – הנשים תרמו את מראות הנחושת שלהן, “המראות הצובאות”.
תרומה שכזו… מכלי עזר להתקשטות הנשים, יהפכו המראות לחלק מכלי קודש במשכן?
זה לא היה נראה למשה רבנו. הוא חשב שזה לא ראוי, לא מתאים, הוא ראה במראות דבר מאוס “מפני שעשויים ליצר הרע”.
אך הקדוש ברוך הוא חשב אחרת. הוא רצה בהן, במראות, והורה למשה לקבלן.
ואכן משה קיבל את המראות, ומהן ייצרו את כיור הנחושת, בו רחצו הכוהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני שנכנסו למשכן.
אבל הקדוש ברוך הוא לא רק נתן אישור לתרומת המראות. הוא הביע כלפי התרומה הנשית הזו חיבה מיוחדת: “אלו חביבין עליי מן הכול – שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות (ילדים רבים) במצרים”…
מה כה מיוחד במראות האלה, במה זכו להתחבב כל כך על הקדוש ברוך הוא?
הסבר הדבר נעוץ בהבנת משמעות המשכן.
המשכן הוא מבנה, עשוי קרשים ואדנים, ובתוכו כלים עשויים מחומרי זהב, כסף ונחושת. מקום גשמי, המהווה כלי לקדושה רוחנית, להשראת השכינה, היורדת לעולם ושורה בתוכו.
המשכן כולו הוא ביטוי מרוכז של תכלית הבריאה, “לעשות לו יתברך דירה בתחתונים” להוריד את שכינת ה’ לעולם התחתון הזה.
הגשמיות הופכת כלי לרוחניות, הקדושה יורדת לשכון בתוך המציאות הגשמית, עד לרבדים הכי חומריים שבה. הדבר מתבטא במשכן ובכליו כולם, אך יותר מכול, בכיור הנחושת העשוי מן ה”מראות הצובאות”.
הקדושה יורדת ושורה לא רק בתוך חומר גשמי ‘סתם’ כמו זהב וכסף.
גם מראות הנחושת, שבמבט ראשון נראות לא קשורות לקדושה ויותר מכך, “עשויות ליצר הרע” – אפילו הן מתקדשות, נתרמות לעשיית הכיור והופכות כלי במשכן, כלי לאור אלוקי.
כאשר לוקחים את הרובד התחתון ביותר, העשוי ליצר הרע, ומשתמשים בו לקדושה, כפי שעשו הנשים במצרים, הדבר חביב על הקדוש ברוך הוא יותר מכול.
כאשר מורידים את הקדושה לדרגות התחתונות ביותר, בכך מממשים את תכלית הבריאה – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
(מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ’ 196)
