רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
זה לא היה רק חלום.
שבטים, שיבולים ואלומות – התיאור הציורי בשדה מתברר כנבואה שהתגשמה שנים מספר לאחר מכן.
נבואה לשבטים, נבואה גם עבורנו.
כי “מאלמים אלומים” זו גם עבודתנו אנו.
שליחותנו היא לאסוף, ללקט ניצוצות קדושה הטמונים בעולם.
על ידי קיום תורה ומצוות, בחפצים, בחומר, בממד הגשמי,
אנחנו מזככים את הגשמיות, מבררים את הניצוצות ומעלים אותם לקדושה.
ואיפה זה קורה? בשדה דווקא.
כדי לאסוף אלומות, יוצא האדם מביתו אל השדה, ומלקט את השיבולים המפוזרות, מאגד וקושר לאלומות.
וכך גם בעבודת האלומות שלנו, לא מספיק לקבץ ולקשור את הניצוצות שהתפזרו בתוכנו.
עלינו לצאת מד’ אמותינו הפרטיות, להגיע אל היהודים שפזורים בשדה, בחוץ.
לקרב אותם לאביהם שבשמיים, לתורתו ולמצוותיו, להטעים אותם מהמאור שבתורה, פנימיות התורה.
זו השליחות שלנו, ככה אנחנו ‘מאלמים אלומים’.
איגוד האלומות הוא לא רק איסוף השיבולים לקבוצה.
רש”י מפרש את המילים ‘מאלמים אלומים’ במילות התרגום: “מאסרים איסרין”, קושרים קשרים.
יש כאן דגש על הקשר, שמעמיד ומחזק את קבוצת השיבולים האסופה.
לא מספיק ללקט ולאסוף את ניצוצות הקדושה שבחוץ, צריך גם לקשור.
כי אחרת, עלולה האלומה להתפזר שוב, ברוח הנושבת.
כשמקרבים יהודי, צריך לקשור אותו לעבודת ה’ בקשר חזק, בר קיימא,
כך, גם רוחות מטלטלות לא יוכלו לנתקו ממקור החיים, כי הקשר יהיה אמתי ונצחי.
אבל אלומה לבד אינה מספיקה. כאשר עומדות האלומות בפני עצמן, השלב הבא הוא “ותשתחווינה לאלומתי”.
הביטול של אלומות השבטים בפני אלומת יוסף מבטא את ההתקשרות לנשיא הדור.
בעבודת ההשפעה על היהודים שב’חוץ’, בשדה, יש להחדיר את נקודת ההתקשרות לרבי.
ההתקשרות לרבי מקיפה את כל ה’אלומות’, משלימה את ההשפעה על הזולת.
הניצוצות התקבצו ומתקבצים, הכינו ומכינים את העולם – לגאולה השלמה בקרוב ממש.
(מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך י, עמ’ 115)