מאת מוסי ג’רופי
גם אם איננו בקיאים במילות התפילה, גם אם איננו מרגישים כוונה גדולה באמירתם,
סוד הקסם הוא הפשטות! אמירת תהילים בתמימות מעומק הלב- בכוחה לפעול!
היה זה באחד מימי סיוון הארוכים. לאחר לילה נטול שינה אך גדוש בלימוד ישב לו אדמו”ר
הצמח- צדק בבית הכנסת. לאחר תפילה, רצופת כוונות האריז”ל, שארכה מספר שעות
טובות, התיישב בשנית והחל ללמוד בעיון בעודו עטוף בטלית ותפילין.
אותו היום היה ‘יום- שוק’ עבור תושבי העיירה ליובאוויטש וסביבותיה. רבים פקדו את
המקום, רוכלים, סוחרים והמון קונים. שני סוחרים, ר’ בנימין בייניש ור’ יצחק שאול, הגיעו גם
הם כדי למכור את סחורתם. שניהם אנשים פשוטים ביותר אך יראי שמים גדולים.
מאחר והגיעו יחד בעגלה הוצרך ר’ בנימין, שסיים למכור את סחורתו מכבר, לחכות לר’
יצחק, שטרם סיים. הוא החליט להיכנס לבית הכנסת ולהמתין שם, וכשיסיים ר’ יצחק יעבור
בבית הכנסת גם הוא, יצטרף לתפילת מנחה ולאחר מכן ייסעו יחד הביתה.
ר’ בנימין נכנס לבית הכנסת, אך כאדם פשוט, שאינו יודע ללמוד, הוציא מכיסו ספר תהילים
והחל לומר מזמורי תהילים בקול לבבי.
באותו הזמן, כאמור, למד הצמח צדק בעיון כשלפתע הבליחה באוזניו מנגינה ערבה, מנגינה
של אמירת מזמורי תהילים מעומק הלב. הצמח צדק עצר מלימודו הוא הרגיש את נפשו
יוצאת לאמירה זו. מיד נגש לראות מיהו אותו אומר התהילים המיוחד, שבוודאי מתעמק בכל
מילה ומילה ומבין את משמעותה. משהבחין בחסיד הכפרי נתקף הלם ומיהר לגשת לאחת
מפינות בית הכנסת והחל לבכות בכי תמרורים, הוא הרגיש בליבו קנאה עזה לתמימותו
ופשטותו של איש הכפר.
בדיוק אז, נכנס לבית הכנסת ר’ אפרים יפה, אחד מחסידי חותנו, האדמו”ר האמצעי. ניגש
אליו הצמח צדק ואמר לו ‘הלוואי ויכולתי לומר פסוק אחד של תהילים בפשטות כזו כמו
שאומר ר’ בנימין בייניש’.
וסיים הצמח צדק “קרוב ה’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת”!