ראש השנה מתקרב ועמו תחושת התחדשות ורעננות מיוחדת. הימים טרם היום המיוחד עוברים עלינו
באופן שונה זו מזו. ארבע מנשות חב”ד, כל אחת ממקומה היא, משתפת אותנו בתחושותיה הייחודיות
והכנותיה לקראת ראש השנה. ארבע נשים. ארבעה סגנונות. ראש השנה בהיבט אישי.
הגב’ רישה דייטש, שליחת הרבי ברומניה מזה שמונה עשרה שנה, מתארת את הדיסוננס בין חיי השליחות
כיום לבין מחוזות ילדותה בכפר חב”ד, בראש השנה. “הריחוק מהחממה בה גדלתי, מעלה בי זיכרונות ילדות
מתקופה זו- אווירת הקדושה ששררה ברחובות, האנשים הצועדים בבגדי חג לעבר בית הכנסת ‘המרכזי’. ואילו
כיום,” היא ממשיכה, “נדרש ממני לעבוד על ה’הרגש’, כאשר אני צועדת בחג בין חנויות פתוחות ברחובות
ההומים. וקל וחומר, שלהחדיר זאת לילדים זו עבודה”.
בין היתר, ההכנות בצד הטכני והארגוני כוללות הרבה. “בית חב”ד מארח בחג, בשני אולמות בעיר, כשש מאות
יהודים, ביניהם יהודי הקהילה המקומיים והישראלים, סטודנטים ותיירים. ניתן לומר שההכנות הן עד הפרטים
הקטנים, ממש כמו לחתונה”. מספר שבועות קודם היום הגדול היא עובדת עם ילדי הקהילה ותלמידי בית הספר
על נושא החג- הכרת השופר, הכנת עוגת דבש וכרטיסי ברכה, “חשוב לנו שהם יתכוננו כראוי”, מדגישה.
וכמובן, בצד ההכנה הרוחנית- היא מוסרת שיעורי הלכה וחסידות לנשות הקהילה.
רישה מציינת שההכנה האישית שלה לקראת ראש השנה לא מלווה בתחושת פחד. ” בעיקר תופס אותי עניין
חשבון הנפש, ההתעוררות והאחריות שעלי לקחת על עצמי במיוחד בתקופה זו, אך לא מתוך יראה, אלא מתוך
התרגשות ואווירת קודש”. בחג עצמו, הם משלבים בין סעודות חג המוניות, לבין סעודות חג בבית, בחיק
משפחתם ואורחים במתכונת מצומצמת. “ילדיי הגדולים שלומדים בישיבות בארץ, חוזרים בתקופה זו ואני
משתדלת ככל יכולתי לגרום להם תחושה ביתית ולהכין להם את המאכלים האהובים עליהם- לתת לכל אחד את
מקומו בתקופה כה עמוסה”.
אצל סבתי, הגב’ שולמית ג’רופי, שליחת הרבי בתענך, ראש השנה מקבל משנה תוקף. בנוסף להיותו יום הדין
ויום חשבון נפש לכלל עם- ישראל, הוא גם יום הולדתה, שכידוע, ביום ההולדת יש לערוך חשבון נפש פרטי.
“התחושה שלי בר”ה היא כתחושת כלה ביום חופתה,” היא אומרת בהתרגשות, “יום של אור, יום בוהק, מעין
זרקור המאיר קדושה מיוחדת ועילאית”.
סבתי מתארת את ההכנות ליום הגדול כהכנות הנעשות מתוך שמחה ואהבה אך מהולות בחרדה ויראה.
“נדרש מאתנו לחשוב בפרטיות, בחיל ורעדה, על כל ענין שבמשך השנה זלזלנו בו או שלא דקדקנו בו מספיק
ולקחת לתשומת ליבנו להדר בו יותר. ובכלל בימים אלה, להרבות בתורה, תפילה וצדקה”. ומאחר ועבורה ראש
השנה הוא יום הולדתה, כאמור, היא מנצלת את כל כוחותיה ומזלה הגובר ומבקשת בתפילותיה האדירות על
משפחתה וכלל עם ישראל שיזכו לעוד שנים רבות וטובות.
אישה מיוחדת שזכתה לעבור את תהליך התשובה לפני כעשרים שנה, היא הגב’ אסתר כצנשטיין, שכיום
מגדלת משפחה חב”דית למופת. אין ספק שלחוות את ר”ה משני צידי המתרס, הופך את היום הקדוש לנעלה
אף יותר. “בעבר ראש השנה היה עבורי חול בקודש וכיום הוא קודש קודשים,” היא מספרת, “למרות שתמיד
הרגשתי את הקדושה שבחגים בנפש, ברגש, הם עדיין היו כנטל עבורי. וכיום,” היא ממשיכה, ” זה, כמובן,
אחרת לחלוטין. התפיסה היא, שמדובר ביום רצוף קדושה, חשים את הטוהר בתפילות. במיוחד בחב”ד ישנו
משהו מחזק מאוד בניגונים שבתפילות. ובימים טרם החג כבר ניתן להרגיש את התקווה, ההתחברות
וההתחדשות שהיום המיוחד הזה מביא עמו”. “בראש השנה עצמו”, אסתר
משתפת, “אני מופנמת יותר ומשתדלת כמה שפחות לפטפט ולהתעסק בענייני חולין. ההתמקדות שלי היא
בתפילותיי- הזמן שמורגש אצלי ממש כהזדמנות לשבור את הדין”.
אצל אסתר ההכנות הגשמיות והרוחניות מובלות אחת מהשנייה. “ההכנות הרוחניות, הניקוי הפנימי והאישי שלי
מגיע לרוב כאשר אני עסוקה בהכנות הגשמיות לקראת החג. בעיצומם של הניקיונות והסדר אני מרגישה שאני
מתנקה מבפנים- עושה סדר במחשבות, מעין התבוננות פנימית וזמן לחשוב עם עצמי”.
הגב’ חני קלמנסון, המתגוררת ב”שכונת המלך”- קראון הייטס שוהה בראש השנה ב’אוהל’ – ציונו הקדוש של
הרבי, למעלה מעשרים שנה בקביעות. היא מתארת את ההרגשה של תפילות ראש השנה במקום כה קדוש
כ”הרגשה עילאית שאינה ניתנת לתיאור במילים”. בכולנו מעלה האוהל רגשות מעורבים, ובתפילות ראש השנה
על אחת כמה וכמה, כאשר במקום הצר מלהכיל עומדים צפופים כל אותם המתפללים במשך שעות ארוכות
וממלמלים את מילות התפילה , “אני מקפידה בין קטעי התפילה להרבות בתהילים. ניתן לומר שלקחתי את
אמרת הצמח צדק- “אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים…”- ברצינות רבה”.
את הימים הקרבים לראש השנה משתדלת חני להעביר כמה שיותר בהכנה הרוחנית. ” כבר מח”י אלול
מתוועדים ומתעסקים בחשבון הנפש האישי על כל השנה החולפת ‘יום לחודש’- הרבה הרהורי מחשבה של מה
עשיתי ומה עלי לשפר”.
היא מסיימת באיחול המסורתי “לשנה טובה ומתוקה” ומדגישה, “שהאיחול ‘שנה טובה’ אינו מספיק, שהרי אין
רע יורד מלמעלה והכל בעצם טוב, לכן, חשוב לאחל ולברך ‘לשנה טובה ומתוקה’ – שנזכה כולנו להרגיש את
המתיקות שבטוב.
