רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך…
אוכלים, שותים, הולכים, ישנים. כך בני האדם וכך בעלי החיים.
יצורים חיים, אבל מזן אחר, דרגה אחרת במדרגות הנבראים – דומם, צומח, חי ומדבר.
כל דרגה מגיעה לשלמותה כשהיא עולה ונכללת בדרגה הגבוהה ממנה.
הדומם משרת את הצומח, הצומח את החי, החי את המדבר.
והאדם תכליתו להתעלות אל מה שמעל לו – הקדוש ברוך הוא.
לשם כך הוא נברא, לשמש את קונו.
את מילוי הצרכים הפיזיים, בהם אנו דומים לחי, יש להעלות לקדושה ולהפנות למילוי הייעוד האלוקי.
לשם כך, יש צורך בסימנים.
סימנים שיבררו ויעידו שאכן אנו בכיוון למעלה, אל הקודש, ולא חלילה ההיפך.
בפרשתנו מופיעים סימני הכשרות של בהמה טהורה:
“מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה תאכלו (דברים יד,ו)”
כל סימן כזה הוא אות עבורנו, להבחין בין טהור לטמא בעבודת ה’.
“מפרסת פרסה ושוסעת שסע”. הפרסה מפוצלת ושסועה לשני כיוונים, לימין ולשמאל.
מכאן לומדים אנו, שלא מספיק לפעול בכיוון אחד, הכיוון הטבעי לנו.
אם נפעל על פי טבענו בלבד, אנו עלולים לטעות, ובכך גם משתעבדים לטבע זה.
עלינו לפעול באופן דו כיווני, לפתח את היכולת לפעול גם מעבר לאופיינו ולתכונותינו,
מעל להרגלים השגורים ובניגוד לטבע הטבוע בנו.
הסימן הנוסף הוא: “מעלה גרה”. העלאת גרה משמעותה לעיסה חוזרת.
בענייני העולם צריך ‘לחפור’, ללעוס את הדברים, לבדוק פעם ועוד פעם.
אין להסתפק בגישוש שטחי, יש לבדוק לעומק שהדברים מכוונים לעבודת ה’,
מקדמים אותנו למעלה, ולא מושכים אל התאווה.
לפני האכילה אנו בודקים את כשרות המזון.
באותה מידה, יש לבחון את מערכת החיים הגשמית, את הכוונה המתלווה לכל מעשה
ואת המטרה בכל פעולה טבעית ויומיומית.
האם הדברים נעשים כמו בדרגת ה’חי’, או תואמים לדרגתנו כ’מדבר’, אדם?
האם אנחנו מתעלים במעשה זה, מתקרבים לקדוש ברוך הוא, וממלאים את תכלית כוונתו של בורא העולם?
יש לנו תמרורים בדרך. סימני כשרות וטהרה:
תמרור של דרך דו כיוונית,
ותמרור שמכוון פנימה, לבחון היטב, חזור ובדוק, בדיקת עומק.
ככה נהיה בני אדם!
(מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ’ 375)