פעם אחת רצה ר’ הלל לנסוע מבאברויסק לשבת קודש לאדמו”ר הצמח צדק, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי להגיע לשבת קודש לליובאוויטש בגלל הזמן הקצר. להמשך הסיפור.
..
היה שם אברך אחד שאמר לר’ הלל שיש לו סוסים טובים והוא מבטיח לו שיביאנו לשבת קודש למחוז חפצו, בתנאי:
א. שיסכים לנסוע דרך הכביש שאסיי, כי ר’ הלל לא רצה לנסוע על הכביש שסלל המלך הצורר ניקולאי ימ”ש.
ב. שלא יאריך בתפילתו בדרך, כי התפילה תגזול זמן.
מחמת ההכרח הסכים ר’ הלל לתנאים אלו, ויסעו.
היום א’ לנו באכסניה אחת ועמדו בבוקר להתפלל. האברך התפלל ואכל פת שחרית, ור’ הלל עדיין עומד ומתפלל, כך עברו שעות רבות והוא עדיין עומד ומתפלל.
כשגמר ר’ הלל להתפלל, ניגש אליו האברך ואמר לו: הלא התניתי שתקצרו בתפילה, ולמה לא קיימתם התנאי? עכשיו איננו יכולים להגיע לשבת קודש לליובאוויטש. ענה לו ר’ הלל: כשאחד נוסע ליריד גדול, כמו לייפציג למשל, לקנות סחורה, ויודע שרק שם יכולים לקנותה, ובדרכו פוגש איש אחד שיש לו סחורה כזו ובמקח השווה-האם יאמר הסוחר אי אפשר לקנות פה כי צריך אני לקנות דווקא בלייפציג, הלא הוא שוטה גמור, כי מה נפקא מינא אם קונה ביריד או באמצע הדרך? כיון שזו היא הסחורה שצריך לה וגם המקח הוא שווה.
וסיים ר’ הלל: למה נוסעים לליובאוויטש? כדי שאדמו”ר יתן עצות וסיוע עס זאל זיך דאווענען (שהתפילה תהיה כדבעי), צריך להיות שוטה לעזוב פה ולנסוע ליריד?
בסופו של דבר, הגיעו השניים לליובאוויטש קודם השבת…
(שמועות וסיפורים)
