גדפין-מסע שלא נגמר!
גדול, ענק, עוצמתי, מיוחד, מרומם, פנימי, חוויתי, בלתי נשכח….הכל מתאים כמילים
חילופיות למסע המופלא הזה.
20 בנות מכללה, חזרו בשבוע שעבר ממסע מיוחד שכלל ביקור בפאסטוב, אוהל רבי אברהם
המלאך. ברדיטשוב, אוהל ר’ לוי יצחק מברדיטשב. ז’יטומיר, אניפולי, אוהלם של רבי זוסיא
מאניפולי והמגיד ממעזריטש. מז’יבוז’, אוהל הבעש”ט הקדוש –בית הכנסת המשוחזר ומעיין
הבעש”ט, האדיטש, אהל אדמו”ר הזקן וניעז’ין, ואהל אדמו”ר האמצעי. מסע פנימי ומעמיק
של התוועדויות ותפילות במקומות הקדושים.
המבצע הגדול-גדפין, יצא לאור בשטורעם גדול לקראת י’ שבט האחרון, גדפין-בארמית
כנפיים- מתרוממים עם 2 כנפיים, אהבה ויראה.
המבצע חולק לשלושה חלקים-בין אדם לקונו, בין חסיד לרבו, ובין אדם לחברו- כאשר כל
חלק דורש יותר ויותר מהבנות וסוחף אותם איתו אל מחוזות אחרים שטרם הגיעו אליהם.
משימות יומיות, לימוד מעמיק, לימוד תניא בע”פ, הפסקות חסידיות,כל אלו היו כלי לצבירת
נקודות למסע, וכמובן שהפכו את סדר יומן של הבנות לסדר יום חסידי יותר.
12 בנות שציוניהן לאורך המבצע היו הגבוהים ביותר נסעו ללא הגרלה, איתן יחד נסעו עוד
שמונה בנות שזכו בהגרלה מבין המשתתפות במבצע.
אל הבנות הצטרף המשפיע החסידי הרב מיכאל טייב, והמורות היקרות הגב’ לאה קוט,
והגב’ נחמי גופין.
חיה דרוק, ממשתתפות המסע משתפת אותנו: “השילוב בין הגילאים של הבנות שנסעו תרם
המון לעוצמה של המסע וזה היה פשוט מדהים!
לאורך המסע הרגשנו שהשקיעו עבורנו את המיטב, הכל היה מאורגן ומסודר מאוד, זמן היה
זמן!
בכלל, אני מרגישה שהיינו בהתוועדות אחת גדולה וארוכה…כל הזמן שמענו דברים, ניגנו
ניגונים, נסענו או חזרנו מתפילות, זה היה באמת משהו מאוד מפעים.
לדוגמא, יום לפני הנסיעה חזרה הביתה הגענו לז’יטומיר ב9 בערב. אחרי יום שלם של
נסיעות הגענו סוף סוף לארוחת ערב, אחרי האוכל השעה הייתה 10:00 בלילה, ואמרו לנו
שב3:00 צריך לצאת, אז יש לנו פנאי ללכת לנוח, להתארגן, להיות קצת עם עצמנו…אלא
שכל הבנות פשוט העדיפו להישאר בהתוועדות! הרגשנו באמת שכל שניה שם חשובה
עבורנו.
ההכנה לקראת כל ציון או קבר הייתה מאוד רצינית, וחשנו כל הזמן באוירה מיוחדת
ומרוממת.
הפכנו משפחה ממש, משפחה מיוחד. הנסיעה הייתה עבורנו משמעותית מאוד. הייתי רוצה
להודות בשם כל המשתתפות לכל העוסקים במסע המופלא הזה. לא נשכח אותו לעד”
הגב’ נחמי גופין, מהצוות שהצטרפה למסע, משתפת:” קודם כל ולפני הכל, ראיתי שיש
בנות רציניות! בנות פנימיות, בנות שההשפעה של הדברים ניכרת עליהם בכל מהלך, בנות
שרוצות וצמאות לעוד ועוד…
ישנם הרבה מסעות אל קברי צדיקים, חלק מאיתנו השתתפו במסע כזה וחלק רק שמעו
ונחשפו. אך כאן, מדובר היה במשהו שונה לחלוטין. המסע היה לאחר הכנה אינסופית,
בנות התכוננו רבות לנסיעה הגדולה הזאת והתוצאה היתה אחרת לגמרי, ממקום כל כך
פנימי וצמא, וזה הורגש בכל עת!
הרצון של הבנות כל הזמן להתוועד ולשמוע עוד עורר בי התפעלות גדולה..כשהיינו אצל
אדמו”ר הזקן, הודענו על שעה שצריכים להיות מוכנים לאחר אוכל. ופשוט, רוב הבנות,
העדיפו לוותר על הארוחה שלהן עד בואם ארצה, בשביל להספיק עוד פרקי תהילים אצל
אדמוה”ז..!! נראה כאילו שהנפש הבהמית שם הרגישה עצמה פחות אם בכלל…
עצם זה שהיו בנות מגילאים שוני, מאופי ורקע אחרים, הכל יחד יצר משפחה ואוירה מיוחדת.
שוב, הרגשתי שנסעתי עם קבוצת בנות פנימיות, מזן שלא יודעים שהוא קיים…
הרב שמואל חפר, מנכ”ל המכללה, סיפר שקיבל טלפון מאישה, שהציגה עצמה כשכנה שלו,
חסידת ויזניץ’. היא מספרת שהייתה כעת במסע קברי צדיקים באוקראינה, וראתה קבוצת
בנות שמתפללות בפנימיות, לבושות ומתנהגות בצניעות. התפעלה, לא התאפקה, ושאלה מי
הן.
“כזאת צניעות, כזו יראת שמיים, הרגשתי צורך להתקשר מיד ולהגיד זאת…” .
אין ספק, מסע מופלא, בנות מופלאות. אשרינו שחסידים אנחנו”
צוות המבצע כלל את הרב שמואל חפר-מנכ”ל המכללה, הרב משה חפר-מנהלת המכללה,
הגב’ חוי כץ-רכזת חברתית, המשפיעות השכבתיות-הגב’ פרדי קטן, הגב’ חיה אלטהויז,
והגב’ אסתי גופין, הצוות המצטרף למסע-הגב’ לאה קוט והגב’ אסתי גופין.
