רעיון מעובד משיחת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך:
מה תרצי לאכול? עצמי את העיניים, דמייני ו… תטעמי! זו הייתה המציאות במדבר, באכילת המזון האלוקי המופלא, המן. אפשר היה לטעום בו את כל הטעמים שבעולם… כמעט. לכתבה המלאה…
מה תרצו לאכול?
בני ישראל במדבר יכולים היו לעצום את העיניים, לדמיין ו… לטעום את הטעם.
הם זכו להזנה אלוקית מופלאה – מן, לחם מן השמיים.
טעמו לשד השמן, כצפיחית בדבש, וכל אחד היה טועם בו כל טעם שרצה. כמעט.
מכל הטעמים שבעולם, היו חמישה טעמים בסך הכול שהוצאו מחוץ לתפריט, אבל היו מבני ישראל שלא השלימו עם זה. עד כדי כך, שהפליגו בגעגועים לימי השעבוד במצרים: “זכרנו את… הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”.
למה דווקא הטעמים הללו?
מסתבר, שחמשת המינים הללו נמנעו מבני ישראל, מתוך התחשבות מיוחדת באימהות בהן תלויה הזנת התינוקות: “מפני שהם קשים למניקות. אומרים לאישה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק”.
ומה כל כך הפריע למתלוננים?
התלונה הייתה, שלא כל העם צריך להפסיד את חמשת הטעמים בגלל מיעוט קטן של מניקות. הקדוש ברוך הוא יכול היה למנוע מן המניקות בלבד לטעום במן את הטעמים המזיקים להן, בעוד העם כולו יוכל ליהנות מטעמים אלו.
אלא, שמניעת הטעמים המזיקים באופן גורף, מגלה דווקא את אהבת ה’ וחסדו. כדי למנוע מצב בו המניקות רואות את כל ישראל נהנים מהמאכלים הללו, מה שיגרום להן להתאוות לטעמים אלו, מנע הקדוש ברוך הוא טעמים אלו כליל מן המן.
אך שאלת הרקע עדיין מרחפת: מיעוט או רוב, את מי צריך להעדיף? טובתו של מי מכריעה?
הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים מלמדים אותנו לקח חשוב:
מסתבר, שהמיעוט יכול להכריע את הרוב. לא תמיד ‘הרוב קובע’, ועל המיעוט לשלם מחיר של צער וסבל. לפעמים טובת המיעוט גוברת גם על הנוחות והרווחה של הכלל.
ולמעשה… מהסיפור הזה נוכל להבין עד כמה ראוי לפעול למען כל אחד ואחד מישראל, אפילו ‘תינוק’. תינוק בשנים, בדעת, בגשמיות או ברוחניות… כמה עלינו להשתדל ולדאוג לטובתו הגשמית או הרוחנית. כדאי לסבול אי נוחות וצער, ולמסור את הנפש, כדי שתינוק מישראל יגדל כראוי, ויקבל חינוך יהודי טהור .
