מורן קורס, אור יהודה:
מורן היא פעילה נמרצת וכבר בקולה שמעתי את החריצות. בין היתר מורן משמשת כבלנית ומשתפת אותנו ב”סיפורים רגילים, אני לא מחדשת דבר..” הייתי מרותקת אליה.
לתומה היא משתפת שלפני שנה חילקה בבניין מגוריה ערכות של “טהרת המשפחה”. בין שאר השכנות הייתה גם שכנתה שנשואה כבר חמש שנים ועדיין אין לה ילדים. מורן משכנעת בקולה הצעיר והנמרץ, והשכנה שכבר הספיקה לבקר אצל רופא או שניים נענית להצעה. ביחד הן קובעות זמן נוח ומתאים תוך כדי שהשכנה מתעקשת שרק מורן תהיה הבלנית.
והנס אכן קרה. לאחר שנות צפיה, תקוות ואכזבות, נולד בנה שכיום בן שלושה חודשים.
בהזדמנות אחרת, מקורבת סיימה את שבעת הימים, ויצא שבאותו יום-ל”ג בעומר, ערכו את המדורה באזור המקווה, והמקורבת שחה למורן שהיא מתייאשת ולא הולכת היום.. הקהל הרב שבאזור מרתיע אותה.
ומורן כמו מורן, מסבירה ומשכנעת ושוב מסבירה ושוב משכנעת. “נלך מאוחר, לא יהיה כאן אף אחד” “אחת שתיים” “יאלה את צדיקה, כמה דקות וזהו”
ולבסוף, היא משתכנעת. בשעה מאוחרת הן הולכות בצוותא, תוך כדי שהיא מספרת למורן שמה שגרם לה להחליט לבסוף ללכת איתה זה דווקא הרצון החזק של מורן…”אם את רוצה כ”כ חזק בשבילי, איך אני יכולה לעמוד מנגד…”
את המקווה הזה היא לא תשכח כ”כ מהר… מהר מאוד התבשרה על שהינה בהריון עם בן, אחרי היותה כבר אם למספר בנות…השמחה הרקיעה שחקים.
והנה עוד סיפור, למורן יש הרבה כאלו…
בהזדמנות מסויימת יצא לה לשוחח עם אישה בפארק השעשועים, האישה נדנדה ילדה בעגלה “זו אחיינית שלי”. מורן מצאה פתח וסיפרה לה ולעוד נשים שהיו בפארק על ענין טהרת המשפחה.
כעבור שנתיים פגשה אות האישה ברחוב, מורן כלל לא זיהתה. “את לא מזהה אותי אבל אני לא יכולה לשכוח אותך. את רואה? הילד בעגלה נולד בזכותך!”
מורן נותרה ללא מילים.. יש זמנים שגם הן מיותרות.