“אמור … ואמרת”, ומה עושים אם הילד ‘טבע’ בסמארטפון?
מסה חינוכית מאלפת מאת הרב ברוך וילהלם, שליח הרבי בנהריה
מתוך הרצאה מרתקת שהעביר בכנס נשי ובנות חב”ד הארצי תשע”ה, “החן שבחינוך – החינוך בכן”
להזהיר גדולים על הקטנים
פרשתנו פותחת בעניין באיסור טומאה לכוהנים. הפסוק אומר (ויקרא כא, א) “אמור אל הכוהנים בני
אהרן ואמרת אליהם לנפש לא ייטמא בעמיו”.שואלת הגמרא מהו כפל הלשון, אמור… ואמרת?
אומרת הגמרא, אמור אל ההורים, שהם יזהירו גם את הקטנים, שייזהרו ויישמרו בדיני טומאה וטהרה.
לפני כשבעים שנה, כתב הרבי מכתב מרתק. במכתב, מראה לנו הרבי, שהתורה היא נצחית, ו נותנת לנו פתרונות לכל השאלות.
הרבי מזכיר שלושה מקומות, בהם מדברת התורה על חינוך הילדים, ובלשון התורה “להזהיר גדולים
על הקטנים”. התורה בחרה לציין את המושג הזה שלש פעמים.
בנוסף למוזכר בפרשתנו, בפתיחת הפרשה, התורה מוזכר העניין פעמיים נוספות.
האחת, בעניין באיסור אכילת דם. אומר הפסוק (ויקרא יז, יב) “על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם”. אומרת הגמרא (יבמות קיד, א) מהו הדיוק “כל נפש”? להזהיר גדולים על הקטנים, שההורים צריכים לראות ולדאוג שהקטנים לא יאכלו דם.
בפעם הנוספת, שוב חוזרת התורה על רעיון זה, הפעם באיסור שקצים ורמשים. הפסוק
אומר (ויקרא יא, מב) “לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם”. אמרו חכמים, לא תאכלום,זוהי לשון בלתי שגרתית, בדרך כלל נאמר לא תאכל,לא תאכלו, לא ייאכל, מה זה לא תאכלום?
הפירוש הוא, כאילו היה כתוב לא תאכילום, להזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קיד, א).
ההורים צריכים לדאוג, להזהיר ולהשתדל שהקטנים לא ייכשלו באיסור אכילת שקצים ורמשים.
שואל הרבי שאלה פשוטה, הרי התורה לא תחזור תרי”ג פעמים ותאמר להזהיר גדולים על הקטנים. ברור שצריך לדאוג שהילדים ישמרו על הכול, ומספיק היה לומר זאת פעם אחת.
היינו מבינים את העיקרון וממנו למדים על הכלל, וכי מה יעזור שהתורה תביא את הדברים בשלושה
מקומות אלו, והרי יש עוד תר”י מקומות שבהם צריך ללמוד זאת? אלא, אומר הרבי דבר נפלא,
התורה רצתה להקיף עבורנו את כל הדילמות שעלולות לצוץ במשך כל הדורות, ולומר לנו, יהודי, דע
לך שיש לך כוח ויש לך יכולת, להזהיר גדולים על הקטנים.
הנושא הראשון בו מוזכר עניין זה, הוא איסור אכילת דם. היום, כששומעים על דם, זה נשמע דבר
מאוס, אבל הגמרא אומרת, שלפני שהזהירו את היהודים על אכילת דם הם היו שטופים בדם, זה היה
הלהיט, המשקה האהוב ביותר… באה התורה ואומרת,באותו דבר שהם כל כך להוטים אחריו וקשה
להם להתנתק ממנו, תזהיר אותם ותן להם את הכוח, להזהיר מלשון זוהר, שלא יאכלו דם.
נדגים בדילמה בת דורנו – הילד שקוע כבר שנתיים בתוך האינטרנט,הוא שקוע עמוק בתוך הסרטים
והסמארטפון, ומי יודע האם עוד אפשר לעשות כאן משהו? ובכן, גם כשהם היו שקועים בדם, אומרת
לנו התורה להזהיר גדולים על קטנים, יש מה לעשות, עלינו החובה לפעול.
הנושא השני בו אומרת התורה “להזהיר גדולים על הקטנים”, הוא באיסור אכילת שקצים.
בכלל, לשם מה באה התורה לומר לנו שאסור לאכול שקצים? אדם נורמלי כלל לא רוצה
לאכול שקצים, זה כל כך מאוס ודוחה. זהו דבר פשוט ומובן מאליו… באה התורה ואומרת, גם אם זה
פשוט זה לא אומר שלא צריך לדבר על כך. אכן, זה אומנם פשוט, אבל גם דבר פשוט, צריך לומר,
להבהיר, להזכיר, שוב ושוב, “להזהיר גדולים על הקטנים”.
אל תתייאשי ותחשבי, ‘אם זה כל כך פשוט, למה בכלל אני צריכה להגיד לו?’ התורה אומרת
“להזהיר גדולים על הקטנים”, דווקא בדבר הכי פשוט, כמו אכילת שקצים. אין להתייאש, צריך
להמשיך להזכיר ולהגיד, גם בדברים הפשוטים ביותר.
הנושא השלישי בו התורה אומרת “להזהיר גדולים על הקטנים” הוא בדיני טומאה וטהרה.
טומאה וטהרה הם בגדר חוק, זה לא דבר הגיוני ומובן, אלא עניין של אמונה, שלמעלה מטעם ודעת.
אומרת לנו התורה, אין לכם רשות להימנע מלהעביר לילדים אמונה טהורה. גם אם זה לא נתפס
בהיגיון, אין זו סיבה לא לדבר על כך עם הילדים, להיפך, הילדים הם יותר ‘כלים’ לקבל עניינים של
אמונה טהורה. “להזהיר גדולים על הקטנים” – גם בענייני אמונה.
לכן כתבה התורה “להזהיר גדולים על הקטנים” בשלושה נושאים אלה, איסור אכילת דם,
איסור אכילת שקצים ובענייני טומאה, ללמדנו לקחים מעשיים, בשלוש דילמות מורכבות בחינוך,
שלושה מצבים אפשריים: גם אם הילד כבר שקוע ‘מעל לראש’ בדברים לא רצויים, גם אם זה דבר
פשוט ומובן מאליו וגם אם מדובר על ענייני אמונה – יש להשקיע בחינוך, “להזהיר גדולים על
הקטנים”.
.
