רעיון מעובד מתורת הרבי לפרשת השבוע, מוגש במיוחד בשבילך.
“ויקרא אל משה” – זו לא סתם הקדמה טכנית לציווי ה’. זו קריאה של אהבה. ה’ קורא למשה, וגם לי ולך. לכתבה המלאה…
“ויקרא” – קריאה מיוחדת.
זו לא סתם הקדמה טכנית לציווי ה’. זו קריאה של אהבה:
“לכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי-השרת משתמשין בו, שנאמר3: ‘וקרא זה אל זה’. אבל לנביאי אומות-העולם נגלה עליהם בלשון עראי וטומאה, שנאמר: ‘ויקר אלקים אל בלעם'”.
‘ויקר’ ו’ויקרא’, כמעט אותה מילה. שתיהן מבטאות את התגלות ה’ לנביאי ישראל, ולנביאי אומות העולם. להבדיל. יש הבדל עצום, תהומי, שמקופל בא’ אחת קטנה. אות אחת – והמהות כולה משתנה, מקצה לקצה. מטומאה – לקדושה, מדרך עראי – לחיבה גדולה.
א’ מסמלת את הקדוש ברוך הוא, ‘אלופו של עולם’ – הקדוש ברוך הוא. א’ בגימטריה אחד, והיא מבטאת אחדות אלוקית מוחלטת. האחדות הזו נוספה למילה ‘ויקר’ ויצרה את הקריאה של ‘ויקרא’.
הקדוש ברוך הוא קורא למשה רבנו – ומשה מתאחד עם ה’, בקשר מיוחד, מאחד. הוא נעשה אחד עם ה’, קשר עוצמתי בו אין שני דברים נפרדים. להבדיל מ’ויקר’, בו אין התאחדות, אלא גילוי זמני ועראי, קשר של טומאה.
“ויקרא” – ה’ קורא, ולא רק למשה רבנו. הוא קורא גם לך, ולי, לכולנו. בפנימיותו של כל יהודי טמון ניצוץ של משה רבנו. הקדוש ברוך הוא קורא לכל יהודי, מתגלה אל ה’משה רבנו’ שבתוכו, בקריאה של אהבה וחיבה.
יותר מכך, הקריאה היא “לשון שמלאכי-השרת משתמשין בו”. פעמים, שחיבה עלולה לעורר תחרות וקנאה. אך כשם שבין מלאכי-השרת אין קנאה ואין תחרות, כך גילוי החיבה מה’, ב’לשון שמלאכי השרת משתמשים בו’, אינו מסוגל לגרום תוצאה שלילית. החיבה של ה’ ליהודי, מביאה רק טוב, רק אחדות ואהבה.
החיבה המיוחדת, המופלאה, שמרעיף עלינו ה’, מעוררת אותנו ללכת בדרכו, להרעיף אהבה וחיבה על כל יהודי. ומתוך אהבת ישראל ואחדות אמתית, נזכה לגאולה.
(מעובד על פי ספר השיחות ה’תשמ”ט כרך א, עמ’ 336)