בס”ד
אז מה נשמע?
שיעור גיאוגרפיה בכיתה ו. הנושא אקלים. אני משווה את האקלים הים תיכוני שלנו עם
האקלים היבש במצרים, ושואלת לתומי; מהיכן מקבלת מצרים מים? מהו מקור המים
המרכזי במצרים וכל בנות הכיתה מתבוננות בי ולא עונות. אני מנסה להזכיר להן בכל
דרך; פרעה, יציאת מצרים, מכות מצרים… אבל אף אחת לא נזכרת. נאלצתי להזכיר להן
ולקרוא לילד בשמו. יאור, נילוס, זוכרות? הסיפור עם פרעה והיאור שהפך לדם… בסוף
הם נזכרו והמשכנו את השיעור ועשינו השוואת האקלים.
יצאתי מהשיעור וחשבתי לעצמי, כל כך הרבה פעמים לימדנו על פרעה, על הנילוס, על
העבודה זרה של הנילוס, על מקור המים היחיד שבמצרים שהפך לדם וכו’. למדנו בתורה,
למדנו לקראת פסח למדנו בכל כיתה ובכל שנה, איך הגענו לכיתה ו ואנחנו לא יודעים ולא
זוכרים את הנהר שקוראים לו הנילוס או היאור (אני חיבת לציין שאני עובדת בבית ספר
שתלמידיו אינם שומרי מצוות לע”ע ,אבל מטרת בית הספר היא להנגיש את התורה
והמצוות לחייהם של הילדים והוריהם). הלכתי עם המחשבה הזאת כל היום ועוד ימים
רבים ולא בקלות הודיתי ביני לבין עצמי ש… לא עשינו את העבודה! החומר אכן נלמד
בכיתות, המורה לימדה אבל הילדים, אולי למדו והבינו באותו זמן אבל לזכור ?! נראה
שלא.
אולי זו לא דוגמא כל כך טובה, אולי זה לא הנושא הכי חשוב ולכן נמחק מה”הארד דיסק”
אבל בכל זאת, הייתי מצפה שכן יזכרו . (ציפיה מוגזמת?) .
אז הבנות שמעו את החומר בכיתה? אולי בעצם לא שמעו?
אולי יש שמיעה ויש שמיעה?
יש שמיעה שהיא קולות הרקע שמסתובבים סביבנו ואנחנו קולטים אותם ויש שמיעה
אחרת. שמיעה שמחייבת , שמיעה שחודרת פנימה . שמיעה שעושה לנו שינוי במחשבה
ובמעשה.
קראנו בשבת “וישמע יתרו” , רש”י כותב שהוא שמע ובא. כולם שמעו, אבל הוא שמע
ובא. הוא שמע והסיק מסקנה. הוא שמע ואמר לעצמו, רגע , זה מחייב אותי לחשב מסלול
מחדש- ובא! הצטרף התחבר.
כשאנחנו אומרים שמע ישראל, האם זו דרישה לשמוע ? או זו תביעה להפנים את אחדות
השם ,ומה זה אומר לנו, מה זה מחייב ומשפיע על חיינו בכל רגע.
מה זה “נעשה ונשמע”? איך נעשה אם לא נשמע? מה נעשה? אבל הרעיון הוא שנשמע,
באופן כללי נשמע מה צריך לעשות, אחר כך נעשה , כי כך צריך , כי יש ציווי עליון .אחר
כך נחקור , נלמד נבין ונפנים- נשמע!
התורה מצפה מאיתנו לשמיעה אחרת. האדם שבחר להיות עבד לבשר ודם ולא עבד
לקב”ה, תירצע אוזנו. למה? כי הוא לא שמע! לא הפנים את הרעיון השלם. שצריכה להיות
עבדות אחת בעולם- עבדות לקל עליון. את הרעיון הזה חייב האדם להפנים ואם לא הבין,
קלט ובחר אחרת- אז לא היתה שמיעה., אבר השמיעה לא היה כלי לשמיעה המצופה
מה ההבדל בין שמיעה לשמיעה? יש שמיעה שהיא שימוש בחוש השמע ויש משמעות..
שמיעה שהיא משמעותית. שבה עובר המסר ונקלט עמוק בפנים כפי המוסר רוצה שיעבור.
מה שנשאר אצלנו בתודעה, בפנימיות בנפש הוא מה שהיה לו משמעות עבורנו. מה שעשו
אותו משמעותי , מה שחשוב לנו או שמישהו התאמץ לעשותו שונה כדי שיעבור את כל
הקליפות שלנו ויחדור פנימה; למחשבה לדיבור ולמעשה.
אנחנו ,המורים וההורים, רוצים שהמסר יעבור. הוא לא יעבור אם לא יהיה משמעותי. אם
לא יקבל צבע וגוון אחר. אם לא יצא ממקום שבו הוא ניכר שהוא אמיתי ומממלא את
המוסר. אנחנו המורים וההורים, צריכים לחשוב מה חשוב לנו להעביר, מה עיקר ומה
פחות עיקרי, מה עכשוי ומה אפשר לדחות מעט. מה חשוב להגיד ומה לא כדאי להכביר.
מה חזק ומשפיע ומה לא יעבור. נוח וזורם לנו, להגיד הרבה דברים, להטיף, להסביר,
לשאול שאלות, והעיקר להוציא את כל מה שאנחנו חושבות , ולפרוק את כל מה שמתסכל
או אפילו רק יושב לנו בפנים. העיקר הרבה לדבר ולהעמיס על השומע. אבל הוא לא
שומע. הוא לא קולט, לא מפנים.
אנחנו רוצות, בעיקר בכיתה, משמעת. מהי משמעת? הכללים שהתלמידים הפנימו ,שרק
כך צריך ואפשר להתנהג.. במילה משמעת יש שמע, ולכן שמיעת כללים והפנמתם למעשה
,זוהי משמעת..
איך מגיעים משמיעה להפנמה? על ידי הפיכת הדבר מנשמע למשמעותי.וזה כבר מצריך
עצירה וחשיבה.
באחד ההשתלמויות של משרד החינוך היתה כתובה הכותרת הבאה: “להוריד את המע”מ!”
בהשתלמות למדנו שהכוונה להפחית את המצב, הכל כך מוכר ,של מורה עומד מלמד!
התמונה של מורה בכיתה המרצה את החומר עומדת לחלוף מן העולם. בעולם משופע
בגירויים, צבעים, טעמים ריחות ואורות, חוש השמיעה אינו קולט מלל והמסרים אינם
עוברים. צריך לחשוב על איך מה , מתי וכמה..
לפני כמה שנים ביקר מפקח בבית ספר בימים הנוראים. המפקח שאל את תלמידי כיתה א;
“מה עושים ביום כיפור?” התלמידים לא התבלבלו וכמעט כולם ענו בהתרגשות:” אוכלים
תפוח בדבש!” המורה הסמיקה במבוכה. מאוחר יותר המפקח לקח את הצידה ואמר לה:
“הילדים הראו לנו מהי למידה משמעותית!”
עד היום איני שוכחת את המילים שלו. עבורי זו הייתה למידה משמעותית אמיתית.
אז, מה נשמע?
