מפרשת בא עד י’ שבט: באתי לגני

רעיון מעובד מתורת הרבי על פרשת השבוע – מוגש במיוחד בשבילך:

‘באתי לגני’. זה לא ממש נראה כך. מה שצף פה הוא חושך גדול, העלם והסתר… ומה הקשר לפרשת בא? לכתבה במלאה
‘באתי לגני’. זה לא ממש נראה כך. מה שצף פה הוא חושך גדול, העלם והסתר.. אבל כן, העולם הזה הוא גן, עיקר שכינה כבר הייתה פה פעם, בעולמנו התחתון. אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל אלא להחזיר אותו להיות ‘גן’. אנחנו בתפקיד הגננים – לסקל ולנכש, לחפור ולעדור, לזרוע בדמעה, להשקות במידה ולהתפלל לצמיחה… היום, בשלהי דור שביעי, הגן כמעט מוכן, צריך רק לגלות אותו. להשלים את תכלית הבריאה: דירה בתחתונים.
הנקודה הזו, הטמונה במאמר הנשיאות, טמונה גם בפרשה. פרשתנו מספרת על קרבן הפסח הראשון, במצרים. קרבן פסח נקבע אמנם לדורות, אך הקרבן הראשון במצרים היה יוצא דופן. הוא התייחד במספר מאפיינים בלעדיים, שונים מכל קרבן אחר.
“ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית” (שמות יב,ג)
המיקום בלעדי לקרבן פסח מצרים: בתוך הבית. להבדיל מכל קרבן, שנשחט בבית המקדש, או בתקופות קודמות במשכן או בבמות. לא היה עוד קרבן כזה, אותו הקריבה כל משפחה בביתה הפרטי.
ההתמקדות בבית פנימה, מתבטאת בפרט נוסף וייחודי: “ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר”. לאחר אכילת הקרבן, אין לצאת מהבית. “מקום אכילה שם הייתה לינה”, לעומת “פסח דורות – אוכלים במקום אחד ולנים במקום אחר”.
דיני המיקום הבלתי שגרתיים נובעים מן העיתוי המיוחד. יציאת מצרים היא הלידה של עם ישראל, והפרטים המיוחדים מדגישים את מהות התכלית של העם הזה, את תפקידו בעולם. כאן אנחנו חוזרים לגן – באתי לגני. כי “זה כל האדם ותכלית בריאתו… להיות לו יתברך דירה בתחתונים”.
הביטוי הכללי של דירה בתחתונים הוא משכן ומקדש, אך המטרה היא לא רק כללית אלא גם פרטית. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – בתוך כל אחד ואחד מישראל. גם אם רמת הגילוי וההארה אינה באותה עוצמה של בית המקדש, ה’ חפץ לשכון אצלנו, בתוכנו, בכל יהודי, בכל בית יהודי.
פרשת בא וי’ שבט הקרב ובא, חוברים יחד ומזכירים לנו את המטרה והייעוד, תכלית העם, תכלית העולם: דירה בתחתונים. נמשיך לעמול על הפינישים, עד שנזכה כבר לראות בהשלמת הדירה לתפארה, בגאולה השלמה, תיכף ומיד ממש.

(מעובד מתוך: מאמר באתי לגני י’ שבט תשי”א, לקוטי שיחות כרך כו, עמ’ 77)