הרב שמואל קמינצקי הוא שליח הרבי בעיר דנייפרופטרובסק, אוקראינה. הוא ורעייתו חנה, הגיעו לדנייפרופטרובסק בשנת תש”נ. סיפר הרב קמינצקי על תולדות היהדות בעיר ועל שליחותם.
“נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן”. אימרה זאת מתייחסת לנושאים נשגבים, הקשורים בהשתלשלות העולמות, אך ניתן להמחיש על ידה את התהליך המעניין, המתרחש במדינת אוקראינה, בכל הנוגע לבירור הניצוצות.
#אור הבא מן החושך
נתחיל עם מעט היסטוריה… אוקראינה הייתה מפורסמת תמיד כמדינה של חושך רוחני ליהודים משתי בחינות: הבחינה האחת – היחס ליהודים, אשר נרדפו ונרצחו בפוגרומים שהיו נגדם בתקופות שונות. הבחינה השנייה – מצבם הרוחני הירוד של היהודים במדינה זו. יהודים רבים כלל לא ידעו על יהדותם. חלקם, לצערנו, עדיין אינם יודעים. עבודתנו היא לגלות אותם ולגלות להם את יהדותם.
אגב, גם היום, המספרים הרשמיים, אשר מקורם בספרי המדינה, מדברים על כחצי מיליון יהודים באוקראינה. עם זאת, אנו יודעים כי בפועל קיימים כמיליון יהודים. כחצי מיליון מיהודי המדינה אינם מודעים, אפוא, ליהדותם, או שמא אינם מודים בה.
מצב רוחני חשוך זה דרש גאולה. בכך ניתן, אולי, להסביר את העובדה, שדווקא במדינה זו ירדה לעולם הנשמה, המהווה את מקור האור והשפע הרוחני לעולם כולו – נשמתו של הרבי, נשיא הדור.
הרבי נולד בעיר ניקולייב, שבמדינת אוקראינה. בעוד שהרביים שקדמו לו נולדו בערים ‘חסידיות’ – ערים ששררה בהן גם אווירה חסידית, ניקולייב הייתה עיר אנטי יהודית וגם לא כל תושביה היהודים היו שומרי מצוות.
כשהיה הרבי בן שבע הזמינה הקהילה היהודית ביקטרינוסלב, היא עירנו, שלימים נשתנה שמה לדנייפרופטרובסק, את רבי לוי יצחק וזוגתו – הרבנית חנה שניאורסאהן, לכהן ברבנות. מצב היהדות בעיר באותם ימים היה קשה, בדומה לעיר ניקולייב ממנה הגיעה משפחת שניאורסאהן. ביקטרינוסלב הייתה קהילה ציונית-חילונית, אשר התנגדה לבואו של רב לעיר. כששמעו שהרב, שבכל זאת מגיע, הוא מגדולי תלמידיו של הרבי הרש”ב מליובאוויטש – מתנגדם הנחרץ, נרתמו בכל הכוח למאבק בבואו. רבי לוי יצחק והרבנית הגיעו לעיר תוך מסירות נפש ועבדו קשה. הם הצליחו מאד בתעמולתם ובמשך הזמן נעלמה ההתנגדות כליל. אז התמנה הרב לוי יצחק, אביו של הרבי, לרבה הראשי של יקטרינוסלב.
התורה מספרת לנו על חרן – “חרון אף של מקום בעולם”, שבה נולד אברהם אבינו, היהודי הראשון, שהיה גם החסיד הראשון. דווקא ממנה, מחרן, יצא ה’שליח’ אברהם, שהכיר לברואים את בוראם והפיץ יהדות בעולם כולו. בדומה לכך, מתוך אוקראינה החשוכה ומיקטרינוסלב, אשר התנכרה לרעיונות ליובאוויטש, יצא הניצוץ, אשר הדליק ברבות השנים ניצוצות אין מספר בכל רחבי העולם.
מעניין סיפורו של היהודי מרדכי גובר מכפר אחים. הוא סיפר, שה’בן של הרב שניאורסאהן’ – כך כינה את הרבי, הוא זה, שהקים בעת הפוגרומים ביקטרינוסלב ארגון הגנה, בו לחמו 117 מיהודי העיר. “הודות להגנה זו”, אומר גובר, “היה מספר ההרוגים ביקטרינוסלב, הקטן ביותר בכל רחבי אוקראינה, בה נרצחו בפוגרומים אלפי יהודים ר”ל”.
יקטרינוסלב, כיום דנייפרופטרובסק, שמעסיקה עשרות אלפי עובדים במפעלים צבאיים, הייתה בית היוצר לרמטכ”ל של צבא השלוחים העולמי.
#נר למאה וגם לאחד
נרו של הרבי, אשר הוצת תחילה באוקראינה, יצא משם והאיר לרבבות, אך כפתגם הידוע: “נר לאחד נר למאה”, לא הועם אורו במקורו. במדינת אוקראינה, אשר בה חיים היום 50 מיליון איש, מתוכם כמיליון יהודים, משמשים 30 משלוחי הרבי כרבני ערים בערים המרכזיות ומנהלים את כל ענייני הקהילות היהודיות ביד רמה. אין דומה לכך בעולם כולו.
נשיא אוקראינה, אף על פי שהוא גוי, הוא חסיד של הרבי! על שולחנו מונחים ספרי שיחות של הרבי ברוסית. הוא עצמו גדל ביקטרינוסלב-דנייפרופטרובסק ובכמה הזדמנויות התבטא, שהוא שמח וגאה על שמלך העם היהודי בא ממדינתו ומעירו. הוא גם הצהיר, ששלוחי הרבי במדינה הם הנציגים הרשמיים והלגיטימיים כלפי השלטונות, בכל מה שקשור לניהול הקהילות היהודיות וחיי היהדות.
לאחרונה, הייתה פגישה של השלוחים במדינת אוקראינה עם הנשיא, בהשתתפות התומך העיקרי במערכת החינוך שלנו בפרט ובהפצת היהדות בכלל – הנדיב ר’ לוי לבייב. טרם הפגישה הכללית נערכה פגישה מצומצמת עם לבייב, בה השתתפתי גם אני. ר’ לוי לבייב החל למנות בפני הנשיא את שאיפותינו ותוכניותינו: בניית בתי ספר, החזרת בתי הכנסת בעיר לתפקודם וכו’. נשיא המדינה שמע ורק אמר “נו?”. הוא ידע, שר’ לוי לבייב הינו איש עסקים בקנה מידה עולמי והיה בטוח שמייד לאחר כל ה’פטפוטים’ בענייני יהדות, יגיעו ל’תכל’ס’ – עסקים כספיים. פגישה אישית שכזאת עם הנשיא היא הזדמנות פז לביזנס טוב, ניתן להרוויח על ידה כסף רב. ר’ לוי חזר ואמר: “באתי לכאן היום כדי לדאוג לחיזוק הקהילות היהודיות ומוסדות היהדות בעיר”. הנשיא יצא מכליו ובהתפעלות אמר: “זהו הסוד של העם היהודי ושל ליובאוויטש בפרט. באים אליי לא כדי לעשות כסף, אלא במטרה ברורה וחד משמעית: לקרב יהודים, מבוגרים וילדים, לאידישקייט”.
#להבה ושמה ‘חנה’
בשנת תש”נ יצאו הרב קמינצקי ורעייתו חנה לשליחותם בדנייפרופטרובסק. הרב קמינצקי מפרט על קצה המזלג מהקורות אותם:
בתש”נ, כשיצאנו לשליחות, היה המצב בעיר קשה ומרתיע. מלבד האווירה הקומוניסטית שעדיין הורגשה, המצב הרוחני של היהודים היה בכי רע. גם מבחינה טכנית הייתה בעיה. אדם זר, שלא היה תושב העיר, לא יכול היה להיכנס לגור בה, היות והיא עיר של תעשייה צבאית. ברחובותיה הראשיים – מקומות בהם בכל עיר אחרת יש קניונים וגינות, יש מפעלי צבא. שנה אחר כך במלחמת המפרץ, שוגרו לארץ טילים, שיוצרו בעיר זו.
התאמצנו לחזק עצמנו בכך ש”קדושה לא זזה ממקומה” ואורו של הרבי, שחי בה, יאיר לנו ולכל היהודים שבה. הרבי בעצמו התבטא כמה פעמים על דנייפרופטרובסק באומרו “דאס איז מיין שטאט” – זאת העיר שלי. כשנכנסנו סוף סוף לעיר, זכינו להכיר מקרוב את רחוב מירונובה – הרחוב בו גר הרבי עם הוריו הרב רבי לוי יצחק והרבנית חנה. ברחוב זה גם היו בית הכנסת ושאר המוסדות היהודיים. על רחוב זה אמר הרבי: “ישנו רחוב ששייך אליי”.
כשזוג יוצא לשליחות מקובל לחשוב, שהבעל הוא השליח ואשתו יוצאת בעקבותיו ועוזרת לו. במקרה שלנו הרגשתי, שהמצב הפוך. אשתי נולדה בתשכ”ח ונקראה על שם הרבנית חנה, שנפטרה בתשכ”ה. לרבי הייתה נחת רוח גדולה מכך, ששלוחה שנקראת ע”ש אמו הרבנית, יוצאת לשליחות בעיר, בה הייתה הרבנית חנה עצמה שליחה ואשת רב. היה זה מעין סגירת מעגל. לפיכך הרגשתי, שאשתי היא זאת שיוצאת לשליחות ואני יוצא בעקבותיה.
הרבי התעניין בכל הפרטים הנוגעים לשליחות שלנו בעיר, הן בצדדים הרוחניים והן בגשמיים. לפני חורף תש”נ – החורף הראשון לשליחותנו, ביקש הרבי לוודא, שידוע לנו שיש בעיה להשיג ירקות בחורף, תפוחי אדמה בפרט. להפתעתנו קיבלנו מהמזכירות של הרבי שאלה “האם דאגו לאגור תפוחי אדמה לקראת החורף…”. על מכתב, ששלחה חמותי בפעם הראשונה בה שהתה אצלנו ובו דו”ח על הקורה עמנו בעיר, הגיב הרבי: “כמים קרים על נפש עייפה”. המזכיר – הרב יהודה לייב גרונר אמר, שככל הידוע לו, הייתה זו הפעם היחידה בה השתמש הרבי בלשון זו.
ככל שחלף הזמן, העבודה התגלתה כפחות קשה ממה שהיה נדמה בתחילה. יהודי העיר הם יהודים תמימים, הצמאים לאידישקייט. הם מעונינים להכיר את התורה ואת היהדות ומוכנים לחיות חיים יהודיים. היום ב”ה יש בעיר מוסדות יהודיים שוקקים ובמסגרות החינוך שלנו לומדים 1000(!) תלמידים ותלמידות. זה עתה הגעתי לכאן מביקור בקעמפ לבנות, המתקיים בימים אלו מטעמנו. הבנות בחרו לעצמן שמות יהודיים. 50 בנות בחרו את השם חנה… אין זאת כי אם ניצחון מוחץ של רבי לוי יצחק והרבנית חנה על הקומוניזם ועל החילוניות בעיר! הניצוץ של הרבנית חנה, שהפך ללהבה!
בהסתכלות לאורך השנים על התהליך הזה ניתן לומר: “נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן”. “תחילתן בסופן” – הולדתו של הרבי נעוצה במצב הרוחני הקשה, ששרר באוקראינה. “וסופן בתחילתן” – האור הרוחני הגדול, ששורר באוקראינה כיום, נעוץ ברבי, שנולד במקום וכוחותיו משפיעים הצלחה.
#תולדות ניצוץ אחד…
לסיום, ברצוני לספר סיפור, אשר ממחיש גם הוא את כוחה של פעולה אחת קטנה:
באחד הימים הגיעה אליי צעירה, שנראתה אוקראינית וסיפרה, שיש לה ‘אלטע בובע’ – סבתא רבא, המחכה בבית ומבקשת מאד שאבוא לראותה. שאלתי היכן הם גרים והתברר, שהיא גרה בקצה השני של העיר, אשר גודלה, אגב, הוא בערך כגודל גוש דן כולו. נאלצתי לסרב לבקשתה. הצעירה לא הרפתה. היא חזרה שוב ושוב ואמרה, שהסבתא מתחננת שאבוא. הבנתי שהנושא חשוב ונסעתי.
פגשתי אישה בת 90, אשר מייד כשראתה אותי החלה לבכות. “רעבע”, אמרה לי, “אני מרגישה, ששעתי קרובה. אני רוצה שתדע, שאני יהודייה. ב-1911, כשהחלו פוגרומים בעיר, נהרגו הוריי בעיירה קטנה ליד דנייפרופטרובסק. שכנים גויים אימצו אותי ומאותו יום ידעתי, שחובה עליי להסתיר את יהדותי פן אנזק. נולדו לי 3 בנות והיום יש לי 14 צאצאים. כולם לא יודעים על דבר יהדותם. על כן אני רוצה, שלפחות אתה תדע…” לשאלתי כיצד ידעה לפנות אליי ענתה, שראתה בטלוויזיה כתבה, ששודרה עם בואנו לעיר.
ארבע עשרה שעות לאחר מכן, הגיעה שוב הנכדה למשרדי והודיעה, שהניצוץ כבה – סבתא נפטרה. לולא נסיעתי, בהשגחה פרטית, בעיתוי מדויק זה, מי יודע לאן היו נעלמות עוד ארבעה עשר ניצוצות…