מה זה בדיוק?
האם אפשר למנוע? האם אפשר לרפא? ד”ר יקיר קאופמן, מנהל המחלקה הנוירו-פסיכו- גריאטרית,
עוזר מנכ”ל בית הרפואה הרצוג בירושלים, יביא לנו את העידכונים האחרונים בנושא.
דמנציה – כולנו מכירים, ולא אוהבים. דמנציה היא פגיעה מוחית עם ירידה בתפקודים הקוגניטיביים כמו
זיכרון, קשב וריכוז, התמצאות במרחב, תיפקודי שפה, יכולת הבנה ועוד. בעברית זהו שיטיון. מדובר
בירידה תפקודית ובשינויים התנהגותיים עם התקדמות המחלה.
קיימים כמה סוגים של דמנציה. הסוג הנפוץ ביותר הוא האלצהיימר. גיל הוא גורם סיכון – האלצהיימר
פוגע בעיקר באנשים מבוגרים. באלצהיימר בדרך כלל מתחילה באופן הדרגתי כפגיעה בזיכרון. אחר
כך מופיעות פגיעות קוגניטיביות נוספות וירידה בתיפקוד.
ישנה גם דמנציה וסקולרית שנובעת מאירועים מוחיים גדולים או קטנים. אז מהלך מופיעה ומתקדמת
בצורה של מדרגות, כשהירידות בתפקוד הן מהירות וחריפות.
בימינו הדמנציה מהווה איום גדול על החברה. שכיחותה הולכת ועולה והחישובים מנבאים שבשנת
2050 תהיה השכיחות פי שלושה ממה שהיא היום. הנטל האישי, הכלכלי, המשפחתי והחברתי הוא
עצום. ככל שעולה גיל האוכלוסייה – הבעיה הולכת ומחריפה.
אם כן, מה עושים?
תרופות – הטיפול התרופתי מוגבל ביעילותו. ולכן יש צורך להתרכז במניעה ראשונית ושיניונית של
המחלה. הרבי הדגיש לא אחת את החיוניות של הטיפול המונע ברפואה. בדמנציה זה הכרחי, כי אין
כמעט טיפול אחר.
עלינו להפחית גורמי סיכון הרבה לפני פרוץ המחלה וגם במהלכה. במילים אחרות – לשנות אורחות
חיים.
כך שיש תקווה. איך עושים את זה? על כך בפעם הבאה אי”ה.
